כפות הרגליים שלנו הן זוג משטחים קטנים, עליהם נשען כל משקל הגוף. הן עשויות מ-26 עצמות ו-33 מפרקים (לא כולל את מפרק הקרסול), ותפקידן, מלבד נשיאת המשקל בעמידה, לאפשר לנו תנועה. מטרת הנעליים שאנו נועלים היא לספק הגנה ובטיחות לכפות הרגליים ולשמור על צורת הליכה תקינה.
כאשר אנו נועלים נעליים ישנם שני אלמנטים עיקריים הגורמים לנו לבעיות ועיוותים בכף הרגל: עקבים ונעל צרה. בשני המקרים הנזק אינו מורגש בטווח הקצר והגוף מסתגל לתנאים החדשים. אך בטווח הארוך, מגיל 40 ומעלה, הנשים מתחילות לשלם את מחיר ההליכה על עקבים.
כדאי לדעת כי עיוותים ובעיות בכפות הרגליים אופייניים בעיקר לנשים. אחד ההסברים האפשריים לתופעה נעוץ בהבדלים בנעליים אותן נועלות הנשים, לעומת הגברים. בנוסף, מחקר שנעשה בנושא הצביע גם הוא על כך שהסיבה לבעיה נובעת ככל הנראה מתרבות העקבים בחברה המערבית. המחקר השווה בין נשים בחברה המערבית לבין אוכלוסיית כפריים בהודו וסין, שבהם לא נועלים נעליים, ומצא כי במערב סובלות 70% מהנשים מבעיות ועיוותים בכף הרגל ואילו בכפרים 2% בלבד.
ההשפעה הרעה של העקבים אינה מתרכזת בכפות הרגליים בלבד. היא יכולה להיות מורגשת במקומות רבים בגוף, בין היתר בשוקיים, בברכיים ובגב. כיוון שכשנועלים נעלי עקב הרגל נמצאת בשיפוע, נוצרת שחיקה של הסחוסים בברכיים והרקמות מאחורי הברך ובקדמת הירך מתקצרות. הגדלת השקע המותני בגוף האישה גורמת ללחץ על המפרקים בגב ועל העצבים, שיכולה להוביל אפילו לפריצת דיסק. נזק נוסף נגרם בשל שינויים באזור השכמות ובצוואר. ולבסוף, נעלי העקב הן פחות יציבות ומי שנועלת אותן מועדת לנפילות, העלולות לגרום לפגיעות, בין היתר של נקעים ושברים.
הנזק הקל יחסית, הנגרם כתוצאה משימוש בנעליים צרות, בעלות עקבים או סוליה דקה, הן יבלות בחלק הפלנטרי, החלק התחתון של כף הרגל או בצידה של כף הרגל. היבלות נוצרות כתוצאה מעומס על נקודה או אזור מסויים, כאשר משקל הגוף אינו מתחלק בצורה נכונה על כף הרגל.
הגוף מגדל באיזור היבלת תוספת של עור יבש, גס וקרני. היבלות, שאינן ויראליות, יכולות להיות בגודל של חצי ס"מ עד שלושה ס"מ והן גורמות לאי נוחות ולכאבים.
הטיפול: הטיפול ביבלת כולל טבילת כף הרגל במים חמים וסבון. לאחר מכן, כאשר העור מתרכך, מקלפים אותו מהמקום.
מניעה: כדי למנוע יבלות בכף הרגל מומלץ לנעול נעליים רחבות מספיק, ללא עקבים, העשויות מחומר רך, כך שמשטח הדריכה יחלק את העומס וימנע לחץ נקודתי.

נעילה של נעלי עקב או נעליים צרות מדי עלולה לגרום לתופעה בשם מטהטרסלגיה, שפירושה כאבים בכריות כף הרגל כתוצאה מלחץ על ראשי חמש עצמות המסרק של האצבעות. התופעה גורמת לכאבים "שורפים", דקירות והפרעה להליכה. היא נפוצה, בין היתר, בקרב אנשים מבוגרים (ששכבת השומן בכפות רגליהם מתדלדלת) ואנשים כבדי משקל.
הטיפול: נעילת נעליים רחבות, ללא עקבים, והכנסת מדרסים אישיים לנעל. מומלץ לבחור בנעליים בהן החלק הקדמי מוטה מעט כלפי מעלה.
השכיח מבין עיוותי כף הרגל הוא הלוקס ולגוס (הלוקס = בוהן גדולה, ולגוס = סטייה החוצה). בעיוות מסוג זה הבוהן סוטה הצידה ויוצרת בלט גרמי בצד הפנימי של כף הרגל, סמוך לבסיס הבוהן. הבוהן גורמת ללחץ מתמיד על האצבע השכנה ודוחקת אותה, עד כדי כך שלעתים לא נדירות היא עולה על הבוהן הגדולה. לעיתים האצבע השנייה נדחפת הצידה וסוטה במקביל לבוהן הגדולה ולעיתים העיוות מתקדם, כמו באפקט הדומינו, גם לאצבעות אחרות בכף הרגל.
מעבר לפגם האסתטי, גורמת הבעיה לכך שבסיס הבוהן הגדולה מתבלט, נלחץ ומשתפשף כנגד הנעל וגורם לכאב ואי נוחות בהליכה ולהתקפים של דלקת, המכאיבה גם במנוחה, לאחר חליצת הנעל. בנוסף, עצם הבוהן אצל אנשים הסובלים מהלוקס ולגוס היא נפוחה, חמה, אדומה ודלקתית.
למרות שבין הגורמים לתופעה נמצא גם עיוות מולד, נעלי עקב ונעליים צרות גורמים להאצת העיוות, שבמידה ואינו מטופל - מחריף עם השנים.
הטיפול: בשלבים המוקדמים של העיוות יכלול הטיפול נעילת נעל רחבה עם מפשקים עשויים מסיליקון, אותם שמים בין האצבעות. במקרים קשים יותר, הכוללים כאבים והחמרה בעיוות, ניתן לבצע ניתוח לתיקון הבעיה.
מצב שבו אמצע האצבע בולט כלפי מעלה ואין אפשרות ליישר את המפרק המרכזי שלה. כתוצאה מהבליטה האצבע משתפשפת כנגד הנעל ומתפתחת יבלת קשה ומכאיבה.
הבעיה נגרמת כאשר נועלים נעלי עקב מאחר וההליכה עליהן גורמת לכף הרגל להיות מוטה כלפי מטה, כך שבאופן מתמיד קיימת זווית בין כף הרגל לאצבע. מנח זה גורם להתרופפות והתכווצות הרצועות המייצבות את מפרק בסיס האצבע מצד אחד, ולמתיחה של הרצועות הנגדיות בצד הנגדי, כך שנוצר מצב של חוסר איזון בין מייצבי האצבע.
הטיפול: הטיפול כולל נעילת נעל בעלת קופסת בהונות גבוהה ורכה (שגם תכיל את האצבע המורמת וגם לא תלחץ חזק על היבלת). כמו כן ניתן להניח או להדביק רפידה באזור הכואב. מקרים קשים במיוחד של 'אצבע פטיש' מטופלים באמצעות ניתוח.
אחרי רשימת הנזקים שפירטנו למעלה, נראה כי התשובה לשאלה "מה חשוב יותר, ה'לוק' או הבריאות?" ברורה מאליה, אך זה לא לגמרי נכון. למרות ההשפעה המזיקה שיש לנעלי העקב על כפות הרגליים והגוף כולו לא ניתן להתעלם מכך שהליכה על עקבים מחמיאה למראה החיצוני ומכך שבחברה שלנו ישנן דרישות אופנתיות. אפילו הרופאים הגיעו למסקנה שאי אפשר לדרוש מנשים להפסיק לנעול נעלי עקב, ובכך להטיל עליהן איסור שלא יוכלו לעמוד בו.
מה, אם כן, מומלץ לעשות? מתברר שהכול שאלה של מינון. אם את יוצאת להליכה או עומדת שעות ארוכות על הרגליים ביום העבודה שלך, חשוב שתבחרי בנעל מתאימה ונוחה יותר לרגליך, כדי שלא לאמץ ולעייף את הגוף יתר על המידה. אולם, אם מדובר בבילוי קצר בערב, הנזק שבהליכה על נעלי עקב הוא, כמובן, לא מאוד גדול.
מחקר חדש מצא כי נעלי העקב אינן גורמות רק לנזקים, וכי יש בהן גם יתרונות בריאותיים: ההליכה בהן מחזקת את שרירי הירכיים ושרירי רצפת האגן.
המחקר פורסם בכתב העת של איגוד האורולוגים האירופי ובדק 66 מתנדבות בגילאי 50 ומטה, שנעלו נעלי עקב בגבהים שונים. הוא מצא כי ההליכה בהן באופן קבוע חיזקה את שרירי רצפת האגן אצל אותן נשים, ובכך סייעה לנשים לשלוט בסוגרים, עזרה במניעת צניחת הרחם ושלפוחית השתן וסייעה לתפקוד מיני תקין.

הכותבת היא פיזיותרפיסטית מחוזית ב"לאומית שרותי בריאות" - מחוז מרכז
