מבחינת משרד החינוך, הפער בין הצורך התקציבי לבין התקציב בפועל בשנה הנוכחית עומד על סכום של כמיליארד שקלים וחצי. משרד הרווחה מסייע במימון הפעלת המוסדות, אך כלל הוא אינו מקצה תקציבים כדי להקים אותם פיזית.
המחקר מזכיר כי ועדט ברודט, שהוקמה והגישה את המלצותיה ב-1994, קבעה שהקמתם של מוסדות הציבור ההכרחיים בשכונות החדשות תתבצע במימון מלא או חלקי של המדינה, ואילו אלה שחשיבותם פחותה יחסית יוקמו בכספי הרשויות המקומיות או בסיוע תרומות.
ביישובי הפריפריה, הוקצה בשנה הנוכחית תקציב של 17 מיליון שקלים לבניית מוסדות ציבור, במקום 40 מיליון - כפי שהוחלט. המקור הבלעדי למימון הוא כספי משרד השיכון, בהיקף של כמעט מחצית מזה שסוכם.
ברשויות המקומיות סיפרו כי המחסור המשמעותי ביותר במבני ציבור מתבטא בתחום החינוך, ובעיקר בגני ילדים מתחת לגיל גן חובה. משרד החינוך מממן כיום את בנייתם של מוסדות חינוך מגן חובה ומעלה, אלא אם שר החינוך הגדיר את הרשות המקומית ככזו שגיל חינוך החובה בה הוא גם בין 3-4.
אלא שגם באשר לצרכים שאמורים להיות ממומנים קיים מחסור חריף ופער משמעותי בין צרכי הרשויות המקומיות בבניית כיתות לימוד, לבין התקציב שמקצה משרד החינוך לאותה מטרה. גנאדי קמנצקי, ראש אגף מיפוי ותכנון במשרד החינוך, אמר כי בשנה הנוכחית נרשם צורך ב-4,000 כיתות חדשות, אולם התקציב שהוקצה עד לשנה הבאה מאפשר את הקמתן של כ-1,600 בשנה בלבד, כשעלותה של כל כיתה מסתכמת ב-640 אלף שקלים.
"מדובר באיוולת שנמשכת כבר כמה שנים טובות וחייבת להיפסק", אמר יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ דני דנון. "אני קורא לשר השיכון והבינוי להחזיר את הסטנדרטים הראויים לרווחת הציבור באותם היישובים. זה אבסורד שהממשלה והרשויות נמנעות מלהשקיע כספים רבים שמיועדים אך ורק לפיתוח עתיד ילדינו ולרווחתם".