השן נשברה מאבן בגרנולה - מגיע לכם פיצוי?

מי שחווה זאת לא ישכח את הרגע לעולם. אתה מכניס את הכפית לגביע גרנולה או את היד לשקית עוגיות ולאחר כמה שניות מרגיש כאב עז בפה. השן נשברה והחניכיים נפצעו. במקום מזון אכלת אבן או זכוכית. מה לביהמ"ש יהיה להגיד על כך?

אתם יושבים לאכול את ארוחת הבוקר או הצהריים שלכם, או לחילופין מחזיקים ביד ממתק, פותחים את האריזה שלו ועומדים לטעום ממנו וליהנות מטעמו, ולפתע - "איי!" זעקת כאב בוקעת מפיכם. נגסתם במשהו קשה שהיה בתוך האוכל. וזה כואב. רגע, זה עוד לא הסוף, השן מתנדנדת ונתלשת ממקומה. "מה זה היה?", אתם שואלים את עצמכם בחרדה מהולה בכאב, נוטשים את הארוחה שחיכתה לכם ופונים לבירור העניין.

 

תברר שעצמים קשים באוכל, דוגמת זכוכיות או אבנים, הם לא מאוד נדירים במחוזותינו ומשמשים נושא לתביעות לא מעטות. האם החברה שייצרה את המזון היא האחראית לנזק שנגרם לנו? האם בית המשפט מפצה את הצרכנים הכואבים שגם נזקקו לטיפול שיניים מקיף בעקבות נזקי האכילה? לפניכם פסקי דין מעניינים שעוסקים בנושא.

 

השן נשברה מאבן בגרנולה

בית המשפט לתביעות קטנות בקריות דן בתביעה לפיצוי בשל נזק שנגרם לאדם לאחר שאחת משיניו נשברה עקב פגיעת אבן קטנה שהייתה בתוך תערובת גרנולה שיוצרה במפעלי דגן-ניסן את גפן בע"מ.

 

התובע טען כי ב-26 בינואר 2008 אכל גרנולה מתוצרת מפעלי דגן-ניסן את גפן בע"מ, כאשר לפתע אבן קטנה בגודל 6*4 מ"מ פגעה באחת משיניו, אשר הייתה בריאה לחלוטין, והוא נאלץ לעבור בשל כך טיפול שיניים מקיף כולל טיפול שורש והרכבת כתר לשן. התובע דרש פיצוי של 3,980 שקל עבור טיפול השיניים, 100 שקל עבור הוצאות דואר וטלפון ו-5,000 שקל עבור עוגמת נפש וכאבים.

 

החברה טענה מצדה, כי הרכיב שפגע בשן של התובע לא היה אבן, אלא שקד מצופה בסוכר. השופט ערן נווה קיבל את עמדת התובע, וקבע כי החברה לא הציגה חוות דעת או דו"ח מסודר בדבר הטענה כי מדובר היה בשקד מסוכר. "ומכל מקום", כתב השופט. "מוזר בעיני ששקד מסוכר, קשה ככל שיהיה, יגרום נזק בסדר גודל כזה שיחייב טיפול שורש בשן בריאה לחלוטין".

 

בהתאם לכך פסק השופט לזכות התובע סכום של 3,980 שקל עבור הוצאות הטיפול הרפואי שנזקק לו וכן סכום של 1,500 שקל עבור עוגמת נפש, כאב וסבל, והוצאות נלוות. בסך הכל, חויבה החברה לשלם לתובע 5,480 שקל. (ת"ק 6807-05-08 זוהר נ' מפעלי דגן-ניסן את גפן בע"מ).

 

בממתק הייתה זכוכית - השן נשברה ונעקרה

ואם המקרה של רן זוהר נשמע לכם מכעיס וכואב, קראו מה קרה לגב' יהודית ימין באותו עניין. גב' ימין, אשה מבוגרת אשר בעלה נכה, הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה תביעה נגד עוגיות מרוקאיות בע"מ.

 

לטענתה, ב-4 ביולי 2008, כאשר אכלה ממתק שומשום מתוצרת עוגיות מרוקאיות בע"מ, אשר נקנה על ידה יום לפני כן כחלק מקופסת עוגיות בצרכנייה בגבעת אולגה, היא חשה לפתע כאב חד בפיה, משהו קשה וקול חריקה. התברר כי בתוך הממתק הייתה חתיכת זכוכית.

 

התובעת הובהלה אל רופא שיניים, שמצא כי נשברה לה שן בלסת התחתונה משמאל ובנוסף נגרם לה חתך בלסת התחתונה. היה צורך לעקור את השן שנשברה ולתפור את המקום, ובהמשך להתקין לתובעת מבנה וכתר. בתביעה שהגישה ביקשה התובעת פיצוי של 30 אלף שקל בשל עלות הטיפול בפציעה, כאב וסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה.

 

עוגיות מרוקאיות בע"מ טענה מנגד כי התובעת לא הוכיחה שהזכוכית הנטענת נמצאה בעוגייה מתוצרת שלה, ועל כן הכחישה את התביעה על רכיביה. השופטת יעל קלוגמן קבעה, כי התובעת עשתה עליה רושם של אדם ישר, פשוט ונעדר תחכום.

 

על פי התרשמותה, קבעה השופטת, כי אין בסיס לחשש כאילו התובעת נטפלה דווקא לעוגיות מרוקאיות בע"מ והעלילה עלילת שווא בדבר הימצאות חתיכת זכוכית בעוגייה מתוצרתה. השופטת הוסיפה כי גם הממצאים הרפואיים של רופא השיניים תואמים את גרסת התובעת לגבי פציעתה מחתיכת זכוכית.

 

בהתאם לכך נקבע כי על עוגיות מרוקאיות בע"מ לפצות את יהודית ימין. החברה חויבה לשלם לתובעת 6,500 שקל בשל עלות הטיפול הרפואי וכן 15 אלף שקל בשל כאב וסבל ועוגמת נפש. בסך הכל, חויבה החברה לשלם לתובעת 21,500 שקלים ו-500 שקל עבור הוצאות משפט. (ת"ק 1533-09 יהודית נ' עוגיות מרוקאיות).

 

אם כן, כאשר החברה נמצאה אחראית לנזק, םבית המשפט לא מהסס לפצות את הצרכן שנפגע, ופוסק לו גם פיצוי בשל עגמת נפש וכאב וסבל.

 

חרצני הזיתים בממרח גרמו לשבירת שן

בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות דן לאחרונה בתביעה של אדם שקנה ממרח זיתים ממוצרי חברת אולירד בע"מ, ותוך כדי אכילה נמצאו חלקיקי חרצן זיתים, אשר לטענתו גרמו לשבירת שן בפיו.

 

התובע שלח דוגמא של חלקיקי החרצן יחד עם הממרח לסניף החברה לבדיקה, אך משלא קיבל כל תגובה, הגיש תביעה, במסגרתה ביקש לחייב את החברה לשלם לו 2,300 שקל עבור הטיפול בשן השבורה בצירוף 28 שקל עבור עלות המוצר.

 

החברה טענה מנגד כי היא מקפידה להודיע לכלל לקוחותיה הצורכים את הממרח, באמצעות תווית המודבקת על גבי אריזות הממרח, שהממרח עלול להכיל שאריות חרצנים. עוד טענה החברה, כי התובע לא הוכיח, שהשן נשברה כתוצאה מחרצן שהיה בממרח.

 

השופט גדעון ברק קבע כי הוכח שהשן של התובע נשברה כתוצאה מהחרצן שהיה בממרח. עם זאת, נקבע כי יש לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 50% לנזק (כלומר, התובע אחראי במידה שווה לנזק שנגרם לו). זאת, משום שראה את האזהרה על גבי הממרח באשר לאפשרות הימצאות שאריות חרצנים, ובכל זאת "נכנס לתוך הסכנה מבלי להתחשב בכתוב על גבי המדבקה".

 

בהתאם לכך, חויבה החברה לשלם לתובע את מחצית סכום הנזק - 1,150 שקל, בצירוף הוצאות משפט של 200 שקל. (ת"ק 25870-02-10 סממה נ' אולירד בע"מ).

 

בפסק דין זה, להבדיל משני פסקי הדין הקודמים, בית המשפט לא מפצה בסכום גבוה ולא פוסק פיצוי בשל עגמת נפש, כאשר התובע תרם ברשלנותו לתוצאה המצערת.

 

ולסיום: בתיאבון

כל אדם שנגס לתומו בעוגייה, ביסקוויט או מאכל אחר וגילה כי הוא קיבל תמורת כספו "בונוס" של זכוכית או אבן, ביקור אצל רופא שיניים וכאבים רבים, ודאי לא ישכח במהרה את המקרה המצער. במקרה שמחליטים להגיש תביעה, נראה כי בתי המשפט סובלניים לתביעות שמוגשות בשל עצמים זרים באוכל, ונוהגים לפצות את התובעים במידה שהם מוכיחים את סיפור המקרה ואת הקשר של היצרן לנזק שנגרם להם. עם זאת, כאשר לתובע יש חלק באחריות לנזק, הפיצוי יהיה נמוך יותר.

 

*עו"ד אורנית אבני-גורטלר, עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית.

 

** יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.