הסכם שובר שיוויון

תלמודי התורה הפרטיים מתקבלים לתוך מערכת החינוך הדתית ב"הסכם היסטורי" ויקבלו תקציבים - מבלי שייאלצו לוותר על דבר. האם יפסיקו לפגוע בממ"דים? האם יקבלו עולים מאתיופיה? אפרת שפירא-רוזנברג כואבת

"יום היסטורי" - כך כינו אדריכלי ההסכם בין חמ"ד ובין תלמוד התורה "מורשה" בירושלים את המהלך להכנסת תלמודי התורה של הרשת אל תוך המערכת הממלכתית דתית. ואכן, המדובר ביום היסטורי. יום שייזכר לדיראון עולם כיום בו קברניטי החינוך הממלכתי דתי סימנו במו ידיהם את תחילת הסוף של המערכת הזו. יום שבו הם יכולים לנשום לרווחה ולהפסיק לנסות לשקם את מערכת החינוך הממלכתית דתית המצויה במשבר, כי עכשיו "הולבנו" לתוכה בתי ספר מצוינים שאפשר לקרוא להם מהיום ממ"דים, לתפארת המערכת כולה. פשוט קשה להאמין שכל כך הרבה אנשים רציניים במינהל החינוך הדתי (באמת, לא בציניות) היו מעורבים בחתימה על ההסכם הזה, כאשר הוא כל כך מקומם מכל כיוון אפשרי.

 

ולפני שניגע בהסכם עצמו, הרי כבר הטענה שהוא "היסטורי" היא מגוחכת. הרי כמעט שאין חולק על כך שהממ"דים הגיעו למצבם הקשה לא מעט בגלל הכנסת בתי הספר הפרטיים של רשת "נעם" (כן כן, חוץ מ"נעם" פתח תקווה, בסדר) אל תוך המערכת, במהלך כמעט זהה שנעשה כבר בשנות ה – 70 על ידי הוריה הרוחניים של ה"בית היהודי"- חברי הכנסת של המפד"ל. כמעט בכל מקום בו נפתח בית ספר של "נעם", בתוך זמן קצר החל להתמוטט הממ"ד המקומי. וקל מאד לראות למה ואיך זה קרה.

 

בתי הספר הפרטיים, "נעם" או תלמודי התורה לצורך העניין, אשר "מולבנים" אל תוך המערכת, מתחילים מעכשיו לקבל תקצוב מלא ממשרד החינוך. כספים אלה מתווספים לשכר לימוד, בדרך כלל די גבוה (כ-800 שקל בחודש בממוצע), אשר נגבה מההורים ומאפשר את שעות הלימוד הרבות, את ההפרדה (הלא תיקנית מבחינה מספרית) בין בנים לבנות וכו'. כך, בתי הספר הללו בעצם מהווים תחרות שהממ"דים - אשר בהגדרה לא גובים שכר לימוד - פשוט לא יכולים לעמוד בה. בואו נחשוב על ההורה הדתי הסביר, בן המעמד הבינוני, שיכול לשלוח את הילד שלו לממ"ד רגיל, בו הלימודים מסתיימים ב- 13:00 ובו אין כל פעילות או העשרה מעבר למינימום הנדרש, או לשלם עוד כסף, להיקרע כלכלית ולוותר על כמה מותרות אבל כל זה בשם החינוך הטוב של הילדים שלומדים יום ארוך, מועשר בלימודי קדש וכו' - במה הוא בוחר? ומי בסוף נשאר בממ"ד הרגיל? לא צריך לפרט - זה, כאמור, המצב כבר היום מול "נעם".

 

למה לא לחבק?

אבל בעצם, מה הבעיה? אולי פשוט באמת נפסיק להיות קטנוניים ורעים, ונחבק בחום את המצטרפים החדשים לאחדות הנפלאה שכל כך משמחת את זבולון אורלב?

 

אז אם איזו בעיה להתחיל? נתחיל עם סעיף ה"כביסה" הידוע מראש. "אף אחד לא יידחה בגלל חוסר יכולת לשלם שכר לימוד, או על רקע עדתי". איפה כבר שמעתי את המשפט הזה לאחרונה? אה, כן, בעמנואל. גם שם לא מנעו מתלמידות להתקבל לבית הספר בגלל מזרחיותן או בגלל מעמדם הסוציו אקונומי. זה רק היה בגלל שהרמה הדתית שלהן לא עמדה בכללים. אז לכל מי שעוד לא יודע - בחברה הדתית, "רמה דתית" היא שם קוד לאמצעי מיון יעיל ביותר, וכמו סוגי רעל מסויימים, גם אותו קשה מאד לאתר או להוכיח את קיומו במערכת. זבולון אורלב צוהל שבגלל ההסכם הזה מעכשיו יקלטו גם אתיופים בתוך המערכת, בניגוד לסיפור "נעם" בפתח תקווה? ממש. הוא רק שכח להדגיש את הסעיף בהסכם שקובע כי מנהל החינוך בירושלים לא יוכל לכפות על תלמוד התורה קבלת תלמידים, וכי הקביעה את מי לקבל לבית הספר היא של בית הספר עצמו. נכון שיש ועדה שתקבע במקרה של מחלוקת, אבל, סליחה, כמה ילדים אתיופים לומדים היום בתלמודי התורה? אה, נכון, הם פשוט לא ברמה התורנית הגבוהה של תלמוד התורה (חוץ מזה שהם גם שחורים).

 

אבל לא רק אתיופים לא יוכלו להתקבל. הידעתם שעל פי התקנון הקיים של "נעם" ו"צביה" (רשת האולפנות של אותו גוף) תלמידה שבמקום מגוריה יש סניף של תנועת נוער נפרדת (כמו עזרא או אריאל) אך בוחרת לפקוד דווקא סניף מעורב של בני עקיבא, לא תתקבל לבית הספר? וזה כבר היום ב"נעם", כאמור. תלמודי התורה הם עוד שלב אחד מעבר. את זה מבקש אברהם ליפשיץ, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר, להכשיר את תוך הממ"דים? או הידעתם שמורות המלמדות בנעם או בצביה חייבות ללכת בכיסוי ראש הן בבית הספר הן מחוצה לו? אין שום בעיה שרשת פרטית תחליט על קריטריונים לקבלת מורים, אבל האם מהיום מורה דתית שלא הולכת בכיסוי ראש (ויש כל כך הרבה כאלה!) לא תוכל להתקבל לעבוד גם בבתי ספר ממלכתיים דתיים?

 

צעד אמיץ?

ויש פה עוד נושאים הרי גורל. למשל, הכשרת המורים. בתלמודי התורה המורים והמנהלים אינם נדרשים להיות בעלי השכלה אקדמית כלשהי, אלא בעלי השכלה ישיבתית בלבד. כלומר, אדריכלי ההסכם היושבים במשרד החינוך חושבים שאלה אשר אמונים על חינוך ילדי ישראל הדתיים לא צריכים ללמוד אסכולות שונות בחינוך לגיל הרך, דרכי הוראה מגוונות, פילוסופיה של החינוך או את תולדותיו. מספיק להיות תלמיד חכם, והכל כבר יסתדר. מבחינת המנהלים - הם לא צריכים לעבור קורס ניהול בתי ספר כמו כל מועמד אחר שרוצה לנהל - מבחינתם, כרס מלאה בש"ס ופוסקים מכשירה אותם לאתגרים הרבים העומדים בפני מנהל בית ספר. מה יחשוב על כך ידידי, בחור ירא שמים, בעל השכלה אקדמית (ותורנית) רחבה ביותר, איש חינוך מהמעלה הראשונה, אידיאליסט חסר תקנה, אשר לאחרונה לא עבר מכרז לניהול ממ"ד יסודי כי לא עמד באיזה קריטריון זניח?  

 

"צעד אמיץ" - כינה אורלב את הסכמת תלמודי התורה להיכנס אל תוך המערכת. עיון שטחי ביותר בהסכם מראה בעליל שאין פה אומץ אלא אינטרסים בלבד. את תלמודי התורה קיבלו אל תוך המערכת מבלי שנאלצו לוותר על דבר. הם ממשיכים בדרכם, ומהיום מקבלים גם את מלוא התקציב ממשרד החינוך.

 

באמת, כל כך כואב לי על ההסכם הזה. הוא פוגע בשוויון, בממלכתיות ובערכי היסוד של חינוך דתי ציבורי לכל שכוננו את הממ"ד עם הקמתו. אך בעיקר הוא פוגע באמונה הבסיסית שלי שהכל עוד יסתדר, והכל עוד בר שיקום. אז באמת מזל טוב על הצעד שאורלב כינה "נחשוני". נקווה שה"נחשון" הזה לא יטביע את כולנו ביחד איתו.