"אין לי טענה לבעל הבית", אמר נג'ים ל-ynet. "הוא חיכה הרבה זמן עד שהוציא אותי. אני חש בושה מהמצב שאליו נקלעתי ומההתעלמות של מדינת ישראל ממני. במשך שנים פעלתי במסגרת יחידה מיוחדת בצד"ל למען צה"ל, השב"כ והמוסד עד נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 וגם אחריה כשנדרשתי לכך. על חלק ממה שעשיתי לעולם לא יידעו. לצערי אני לא נמנה על אלה שמקבלים סיוע ממשרד הביטחון ומצב בריאותי לקוי שלי ושל אשתי הביא אותנו למצב הזה".

ברחוב, ללא דירה. ממתין לשני ניתוחים דחופים (צילום: אביהו שפירא)
נג'ים הגיע ארצה מהכפר קליעה וביקש כמו חבריו להתחיל חיים חדשים בישראל. "רק כשהגעתי לישראל נישאתי לבת הכפר שלי כי תמיד פחדתי למות ולהשאיר אחריי משפחה. אשתי חלתה ואני ממתין לשני ניתוחים דחופים בגב. הכסף שהיה נגמר ואני מרגיש בושה להתחנן בפני ראשי המדינה שלחמתי לצד חייליה להושיט לי עזרה. לא ביקשתי טובה, אלא רק את מה שמגיע לי. ברגע האמת מדינת ישראל הפנתה אליי עורף".
יחד עם חבריו, אנשי צד"ל, פנה נג'ים לסיוע משרדי הממשלה השונים. "משרדו של השר יוסי פלד הבטיח לפעול ובמצב שנוצר אני מקווה כי זה יקרה כמה שיותר מהר. אנחנו עומדים לפני החורף ולגור באוהל כשכל הציוד שלך זרוק בחוץ זה עצוב וכואב", אמר.
ממשרדו של השר יוסי פלד, הממונה על הטיפול באנשי צד"ל נמסר, "כי המקרה של פואז נג'ים מוכר ונעשה ניסיון כעת לפעול מול כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים במטרה למצוא פיתרון לנושא".
Read this article in English