מותר להשתמש בתרופה שמכילה שריון צב?
None
ynet
פורסם: 31.10.10, 10:00
שאלה:
קיבלתי תרופות "סיניות" לחיזוק כללי של הגוף. מעיון ברשימת החומרים המרכיבים את התרופה מצאתי כי 10% מההרכב עשוי משִריון של צב, ושאר החומרים הם צמחים שונים. האם מותר להשתמש בתרופה זו? יש לציין, כי התרופה עצמה מרה מאוד. (אלברט)
תשובה:
אלברט שלום,
א. בתלמוד הבבלי ( מסכת פסחים כה, א) נאמר בשמו של ר' יוחנן: "בכל מתרפאין, חוץ מעבודה, גילוי עריות ושפיכות דמים", הגמרא מוסיפה שם, כי במקום סכנה מתרפאים אפילו בדברים האסורים בהנאה מן התורה, אולם במקום שאין סכנה , מותר להתרפא בחומרים כאלה, רק אם התרופה אינה נלקחת בדרך ההנאה הרגילה. (מריחת משחה במקום נטילתה דרך הפה וכדומה).
ב. הרמב"ן, מוכיח מדברים אלו, כי דברים האסורים בהנאה מדרבנן, מותרים גם לחולה שאין בו סכנה (תורת האדם מה' שעוועל עמ' לז), והביאו הרמ"א להלכה (שולחן ערוך יורה דעה סימן קנה, ג).
ג. הרמ"א שם מוסיף, שמותר לרפא חולים בחומרים אסורים, כאשר רפואה זו ניתנת ממומחה לדבר, ובתנאי שלא מצאו תרופה של היתר, לפיתרון בעייתו של החולה.
ד. בכל האיסורים הנ"ל שהותרו לחולים, מדובר בחומרים אשר נשארו בצורתם המקורית, וגם טעמם נשמר. אולם אם החומרים עברו תהליך ששינה את מצבם - יש סוברים שהם מותרים אף לאדם בריא. (שם סימן פד, יז) הרבה אחרונים דנו בכך והגיעו למסקנה, שאם השרץ נעשה אפר גמור, הוא מותר אף לבריא, וכן, שמותר אף לכתחילה לאבד ולהפסיד נבילה, על מנת שתהיה פגומה ולהתירה. הדברים מבוססים על דברי אחד הראשונים (רבנו יונה מסכת ברכות פ"ו) לגבי בושם בשם "מוסק", הנעשה מדם חיה.
ה. בנידוננו, מדובר באבקה שנטחנה משריונו של צב, ומעורבת בחומרים מותרים. אולם כנראה, שהאבקה לא השתנתה ממצבה המקורי.
ו. בעניין עצמות של בעלי חיים אסורים כותב הרמב"ם: האוכל מנבילה וטריפה, או מבהמה וחיה הטמאים; מן העור ומן העצמות ומן הגידים ומן הקרניים ומן הטלפיים ... אף על פי שהוא אסור - הרי זה פטור, מפני שאלו אינן ראויין לאכילה". (הלכות מאכלות אסורות פרק ד, יח). הרב משה פיינשטיין מסביר את טעמו של הרמב"ם האוסר, משום שהעצמות הן מגופם של בעלי החיים ולא מדברים היוצאים מגופם. מטעם זה הוא אוסר להשתמש בג'לטין הנעשה מעורות של בהמות טמאו, נבלות וטרפות. (שו"ת אגרות משה יו"ד ב ע' לב וע' לז).
ז. אמנם, בנידוננו נראה שאפשר להקל מכמה סיבות:
א. התרופה מרה, טעמה פגום לאכילת אדם רגיל, ואין אכילתה נחשבת כשימוש בדרך ההנאה הרגילה. כך כותב הרמב"ם : "אכל שלא דרך הנאתן... שמשקין אותו דברים שחש בהן מַר מעורב עם איסורי מאכל, שהרי אין בהן הנאה לחֵיך - הרי זה מותר, ואפילו שלא במקום סכנה". (הלכות יסודי התורה ה, ח)ב. שיעורה של התרופה כולה קטן מאד ואין בה שיעור של "כזית בכדי אכילת פרס". באופן כזה התירו חכמים לפעמים גם דברים שיש בהם הנאה. (למשל שו"ת ציץ אליעזר ח"ו טז)
ג. שיעורו של החומר האסור בכלל התרופה קטן מאד (10%) והוא מהווה מיעוט בשאר החומרים המותרים הנעשים מצמחים.
ד. אין הרפואה פועלת ללא כל מרכיביה. דבר זה מוגדר בהלכה כ"זה וזה גורם". להלכה פוסקים שהדבר מותר.
מנימוקים דומים התיר הרב ולדינברג תרופה מחומרים אסורים. (שם), ונראה שגם בנידוננו אפשר להתיר ולהשתמש בתרופה זו.
לסיכום: תרופה הכוללת בתוכה חומר הנעשה משריון של צב, ומעורבת ברוב חומרים כשרים, והיא מרה - מותרת לשימוש גם לחולה שאין בו סכנה. ההיתר מותנה בכך, שידוע על פי מומחה שהתרופה מועילה, וכי אין לה תחליף מחומרים מותרים.
כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)