סטודנטים, אל תפגינו שנאה

"מבחינתה של האוכלוסיה החרדית, ההפגנה נגד 'חוק האברכים' היא מפגן שנאה נגדה; לימוד התורה הוא ערך שעל המדינה היהודית לכבד". חן ארצי מצפה מבקשת מהסטודנטים לנהל את מאבקם הצודק באופן הוגן

אתמול קיבלתי מחברתי היקרה SMS די שגרתי בימים אלו לגבי "פעילות מחאתית בקמפוס נגד חוק האברכים" כהגדרתה. פרומו להפגנה שתתקיים הערב. הדחף הראשוני שלי היה להסכים. מי לא אוהב למחות ולהרגיש כאילו הוא הזיז למישהו משהו, ועוד בדרך לקנות שוקו? הפגנה-לא-חשוב-על-מה היא להיט עבור סטודנט עייף שמחפש שיעור להבריז ממנו או דרך להתחמק מבילוי מפוקפק בספריה. אבל בלי למצמץ סימסתי לה שהפעם אני מוותרת על התענוג. גם אני סטודנטית, וגם אני מתנגדת לקצבה שמקבלים היום אברכים עבור לימודם, ולמרות זאת - היום בערב אני ממש לא מתכוונת להשתתף בהפגנת הענק בירושלים ולצעוק סיסמאות שאני לא עומדת מאחוריהן. האמת היא שאני אפילו די מאוכזבת מקהל הסטודנטים, אנשים שאמורים להיות משכילים, על כך שהם הפכו את הדיון על הקצבאות לכה פשטני ורדוד. מצד אחד פראיירים אומללים ומצד שני דוסים תאבי בצע. או כמו שהם אוהבים לצעוק במגפון: "ביבי תתעורר, הסטודנט שווה יותר!" ואני שואלת - האם סטודנט באמת שווה יותר? למי?

 

• קצבאות האברכים - "באור אחר"

 

אני סטודנטית לספרות ופילוסופיה שמממנת לעצמי שכר לימוד, לומדת חמישה ימים ועובדת ארבעה, ואפילו עושה מילואים (הקלישאה בהתגלמותה) - ולא, אני לא מרגישה פראיירית, ובטח לא שאני שווה יותר.

 

גם אני מתנגדת להענקת קצבאות לאברכים רק בשם הסכם קואליציוני עתיק שרקמו עסקנים למיניהם. גם אני חושבת שאותם אברכים חייבים לצאת לעבוד, כיוון ש"כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" וגם אני מאמינה שהמלחמה בקצבה היא שתוציא משפחות שלמות ממעגל של עוני ומסכנות. אבל בשונה מחברי לספסל הלימודים, אני חושבת שהסטודנטים שמו את מוקד המאבק במקום הלא נכון. זה לא סטודנט מול אברך, ולא תלמיד משפטים מול לומד גמרא. המציאות יותר מורכבת מזה, ולכן גם דורשת פתרונות יותר מורכבים. אני מודעת לזה שקצת קשה להעביר מסרים מורכבים בהפגנות, ובדיוק בגלל זה אני נמנעת מהן.

 

ערך ושמו לימוד תורה

הבעיה מתחילה כאשר רוב חבריי הסטודנטים לא רואים בלימוד תורה ערך. מבחינתם לימודי ספרות ופילוסופיה זהים בחשיבותם ללימודי גמרא ומשנה. אני חושבת שחובתה של מדינת ישראל, שבדיוק נלחמת על הכרתה כמדינה יהודית, להצהיר שללימוד תורה יש ערך בעיניה. בדיוק כמו שהמדינה תבחר להשקיע במחקרים של אקדמאים מצטיינים, או בסטודנטים עם יכולות יוצאות דופן, זו לא בושה שבמדינה יהודית יושקע כסף בלימוד תורה עבור אברכים מצטיינים.

 

אם נביט בדפי ההיסטוריה, נראה שלאורך כל הדורות תמיד הייתה בחברה היהודית "קבוצת לומדים", אותם תלמידי חכמים שהגו בתורה יומם וליל, והציבור סייע בכלכלתם. נכון, התורה וההלכה מחנכות אותנו בראש ובראשונה לשלב בין תורה ועבודה, וגם הרמב"ם היה פוסק ענק ורופא. נכון, ממש לא מגיע ל-11,000 אברכים קצבה חודשית שתלויה במספר הילדים שלהם או באי הגיוס שלהם. אבל אם כבר הזכרנו פתרונות מורכבים, זה בדיוק המקום ליישם אותם. אולי אם המדינה תציע מלגות לאברכים מצטיינים, לפוליטיקאים החרדים יהיה יותר קל לרדת מהעץ. כך מי שבאמת לומד ברמה הגבוהה ביותר ומחדש חידושים בתחום - יוכל להמשיך ללמוד, ומי שלא עומד ברף הגבוהה או בוהה בקירות בבטלה יאלץ לצאת לעבוד.

 

מפריע לי שאנחנו בוחרים לצעוק בקולי קולות סיסמאות שחוקות, שלא תואמות את המציאות-שמשתנה ממש לנגד עיננו. יותר ויותר חרדים מתגייסים ויוצאים לעבוד, יותר ויותר מכללות פותחות מסלולים מיוחדים לנשים וגברים מבני ברק ובית שמש, ואפילו בלרדת בגדול מככב זוג חרדי. אז אולי במקום הצעקות המתלהמות, שמרחיקות גם את מי שכבר התקרב, ננסה לרגע להכיר את האוכלוסייה המרתקת והמורכבת הזו, שהייתה נעולה בפני כל שינוי במשך מאות שנים. אם נחליף את הזלזול המתנשא בהכרות אמיתית, השינוי יהפוך ממהפכה שקטה לתופעה בולטת ומובילה. אולי אם החרדים לא ירגישו ששונאים אותם רק בגלל שהם חרדים, יהיה להם יותר קל לומר בקול רם: "אתם צודקים" ולהשתלב בינינו. מבחינתה של אוכלוסיה שלמה ההפגנה הערב היא מפגן שנאה שיגרום להם רק להתבצר בעקשנותם, ואנחנו פספסנו לחלוטין את המטרה.

 

אני מצפה שראש הממשלה ישכיל לתקן עיוות של שלושים שנה, ויצליח בהדרגה להפחית את הקצבאות לאפס ולהעניק מלגות לאברכים מצטיינים בלבד. אני מצפה מהחרדים לרדת מהעץ עליו הם טיפסו, וללכת לפשרה היסטורית. פשרה שתשפר את תדמיתם באופן משמעותי, אבל בראש ובראשונה תשפר את איכות חייהם ותעשה קידוש ה' גדול. ואני מקווה שאנחנו, הסטודנטים, אולי החלק הכי שפוי בדיון הזה, לא נאכזב, ונשכיל לנהל את המאבק הצודק של כולנו באופן שמכבד את האחר, ומנסה לדבר בשפתו. עוד לא מאוחר לשנות אסטרטגיה, והלוואי שאכן נוביל שינוי שנוכל להתגאות בו.