הישראלי המצוי מעדיף לרכוש דירה מאשר לגור בשכירות. הרציונל שמנחה אותו פשוט: למה לשרוף כסף על שכירות, כשאפשר לשלם בכל חודש סכום דומה על משכנתא, ולהפוך בתוך 20 שנה לבעלים של דירה בישראל.
אך עקב הזינוק החד במחירי הדירות בשנתיים האחרונות - עלייה ריאלית (בניכוי אינפלציה) של 33% - חלום הדירה מעולם לא נראה רחוק יותר.
53% מהמרואיינים הם בעלי דירה, אבל 45% גרים בשכירות ו־2% מתגוררים אצל ההורים. 42% מהשוכרים ממתינים לירידה במחירים ו־38% מהם אמרו כי הם אינם מתכוונים לקנות בקרוב דירה.
בקרב בני 36–40, הפלח המבוגר של הנסקרים במדגם, המצב כבר שונה: 73% מהם בעלי דירות. עם זאת, בקרב תושבי גוש דן, שם רמת המחירים גבוהה הרבה יותר מהממוצע הארצי, רק 38% מכלל האוכלוסייה הנדגמת הם בעלי דירות.
לא פחות מ־60% מבעלי הדירות טענו כי לא התפשרו, ו־36% מהרוכשים לא נעזרו במשפחה. נתונים אלו מעלים 3 אפשרויות:
1. לאנשים יש הרבה יותר כסף ממה שנהוג לחשוב.
2. הם מקפידים לשכנע את עצמם שהם גרים בסביבת חלומותיהם (נוף למרפסת של השכן) בדירה מרווחת במיוחד (5 חדרים, שתי אמבטיות ו-3 חדרי שירותים על 100 מ"ר).
3. בישראל צמחה בועת משכנתאות שמגשימה לכולם את החלומות.
בין אם מדובר בבנק הפועלים שקורא ללקוחותיו "לקחת משכנתא בבית", בדביר שיושב בחצר ביתו ומשבח את יועצי המשכנתאות של מזרחי טפחות או בבנק לאומי שמציע לכם "משכנתא בטוחה" - התחרות בין הבנקים בתחום המשכנתאות, שתמיד היתה חריפה, עלתה בשנה האחרונה עוד מדרגה.
כך, הריבית על המשכנתאות לטווח ארוך נמצאת כיום ברמת שפל היסטורית, ושיעור המינוף (היחס בין גובה המשכנתא לשווי הדירה הנרכשת) חצה את רף ה־60%, שבנק ישראל סימן כמסוכן.
עם העלייה המשמעותית במחירי הדירות בשנתיים האחרונות באה גם עלייה מקבילה בגובה המשכנתא הממוצעת, שעמד בספטמבר על לא פחות מ־569 אלף שקל.
היקף המשכנתאות שניתנו ביוני הגיע לשיא של כל הזמנים, ועמד על 4.8 מיליארד שקל. למרות ניסיונות בנק ישראל, השוק סירב להצטנן, והיקף המשכנתאות באוגוסט עמד על 4.7 מיליארד שקל.
ועדיין, על רקע התחרות הפרועה בין הבנקים, לא ממש מומלץ להמר שההוראה החדשה של בנק ישראל באמת תצליח להרגיע את שוק המשכנתאות.
כלכלנים וסוציולוגים רבים נואמים במשך שנים שבמדינת ישראל אין כלל מחסור בקרקעות - פשוט צריך להשקיע בתשתיות, בתעסוקה ובחינוך כדי להגדיל את האטרקטיביות של מגורים מחוץ ל"מדינת תל-אביב" הצפופה והפקוקה.
ממצאי המדגם מביאים לידי ביטוי את הכישלון המתמשך של ממשלות ישראל לדורותיהן בהפיכת הנגב והגליל ליעדים לגיטימיים: 70% מהאוכלוסייה הנדגמת אמרו כי מגורים בפריפריה אינם מהווים אופציה בעבורם.
"אין תעסוקה", "אין תחבורה", "רחוק מהמרכז והמשפחה" - זוהי תמונת המצב וכך נתפסים הנגב והגליל בקרב בני 25–40, האוכלוסייה שיכולה להזניק את האזורים האלה קדימה.