ספיישל

"עספור" ו"טקסי דרייבר" עלו באותו שבוע ובשניהם היו גיבורים צבעוניים מהפריפריה עם זיפים וחוש סלנג מפותח. קובי מורסיאנו שיחק בשתיהן והוא יודע להסביר למה הראשונה כבשה את המדינה והשנייה עברה מתחת לרדאר. עכשיו הדרמה על תחנת המוניות עולה לסיבוב שני בערוץ 2 ולכם יש הזדמנות להכיר מקרוב את חרא, הדמות שגרמה למורסיאנו לבכות שעות - עליו ועל עצמו

כשקובי מורסיאנו נכנס לקפה שבו קבענו את הראיון, הוא מתיישב בטעות מול אשה אחרת. "שאלתי אותה אם היא כתבת של 'פנאי פלוס', היא אמרה שכן". אולי זה המראה של מורסיאנו, בחור גבוה ובריא, שמשכנע אותה שכדאי לה להסכים. אולי העובדה שנראה לה מוכר. כי מורסיאנו שוהה כרגע במרווח הזה בקריירה שלו כשחקן: ביקר בסלון שלכם בהרבה תפקידי משנה, הפרצוף שלו כאילו היה שם תמיד, אבל רק עכשיו מגיעה לערוץ 2 סדרה שהוא משמש בה בתפקיד ראשי.

 

ב"טקסי דרייבר", הפקה משותפת של yes ורשת, שכבר שודרה בלוויין ותעלה השבוע גם אצל הזכיינית בערוץ 2, הוא מגלם גבר שקוראים לו חרא. בנוסף לחרא מככבים ב"טקסי דרייבר" גם ארבעה ערסים לייט שהם חברי ילדות, בגילומם של ארבעה שחקנים מעולים - יובל סגל, שגם יצר את הסדרה, יורם טולדנו, דני שטג ודביר בנדק. כולם יחד מתפעלים את תחנת מוניות השכונה בעיר קטנה שאינה תל אביב ולעולם לא נדע איזו עיר היא. חרא וחבריו הם מה שאנשי תעשייה אוהבים לכנות "אנשים אמיתיים" עם "בעיות אמיתיות" ו"חולשות אנוש אמיתיות", בניגוד לתושבי מדינת תל אביב שאינם אמיתיים כלל. העלילה מתרחשת בתקופתנו, אבל הכל שם מריח מסבנטיז. לא רטרו, האוריגינל.

 

גם מורסיאנו לא מת על תל אביב. הוא בכלל ירושלמי במקור, למד משחק בבית צבי ואחרי הלימודים הגיע בפעם הראשונה לתל אביב. אחרי שנה פרוקת עול בעל הבית סירב להאריך לו את החוזה ("היה הרבה רעש בדירה"), ומורסיאנו החליט שהוא חוזר להורים לשבוע־שבועיים, לחפש דירה בשקט. מיחידת הדיור הירושלמית שלו הוא השקיף מטאפורית על תל אביב, ולא הבין מה בעצם הוא חיפש שם.

מתפצל בין YES ו-HOT. מורסיאנו (צילומים: נועם יוסף)

 

לא נהנית בתל אביב?

"היתה תקופה שמאוד התחברתי אליה. יש בה משהו נורא יפה, בחופש, בתנועה, בעירוניות הזאת, אפילו הזקנים שם צעירים. אבל זה כבר לא נראה הגיוני וזה הלחיץ אותי קצת. היא קצת שקרנית. צריך הרבה עומק בכיס. היא נורא רוצה להיות כמו ניו יורק, והיא כמוה במה שאתה מוציא - אבל לא במה שאתה מרוויח, ואני לא חושב שצריך לחיות ככה. היא כמו קהיר ואנשים לא שמים לב. אני מסתכל על אנשים ומרחם עליהם. מרגיש שהם נורא בודדים".

 

ובירושלים אנשים לא בודדים?

"לאנשים שם יש דרייב אחר, דרייב טבעי, כמו אינסטינקס של חיה. ירושלים זה קורי עכביש. אתה תמיד חוזר לשם ואתה לא יודע מה מחזיק אותך. אני דווקא מדבר הרבה עם אשתי על לחזור לירושלים, אבל קורה לי משהו מוזר. כשאני פה אני אומר איזו יפה ירושלים, כמה אני אוהב אותך. אבל כשאני שם, אני נחנק. כי למרות שירושלים היא חייתית בגודל שלה, היא מאוד מזכירה פריפריה. וכשאני מגיע לשם אני מנסה לשכנע את המשפחה שלי לבוא לפה, בואו, תחיו קצת, צאו מהכבדות. אני חייב לדעת שירושלים קיימת, אבל אני לא באמת יכול לחיות שם. אני פוגש הרבה כמוני. 300 אלף איש עזבו את ירושלים. פה במרכז יש מחנה פליטים כזה של ירושלמים".

 

לרמת השרון, שם הוא גר כיום, הגיע בעקבות דנה, אשתו. החתונה סיפתחה מבחינתו תקופה מאוד פורה מקצועית: חוץ מ"טקסי דרייבר" הוא שיחק גם בתפקיד משטאווה ב"עספור", בסרט המצוין "חצי טון ברונזה", ב"כאן גרים בכיף" בערוץ 10 ובקרוב תקבלו אותו גם בקומדיה היומית "שועלים" של yes. וזה עוד לפני שהזכרנו את התיאטרון.

 

היו תפקידים שסירבת לקחת?

"היה תפקיד אחד ב'הבורר', עם סצנה שהוא אונס את אשתו, ולא רציתי לקחת את זה. אלים מדי בשבילי. אנרגיה קשה".

"אני עברתי איתו חתיכת תיקון, עם החרא הזה"

 

ממש כמו חיים כהן, שמתחרה בעצמו כשהוא משודר במקביל בערוץ 2 ובערוץ הראשון, גם מורסיאנו במובן מסוים זכה בעונג להתפצל לשני גופי שידור בו זמנית. "טקסי דרייבר" ו"עספור" עלו יחד, זו בלוויין וזו בכבלים. למרות האופי השונה - "טקסי" היא דרמה קומית שבועית ו"עספור" היא דרמה יומית - אפשר היה להצביע על קווי דמיון מסוימים. שתי הסדרות עסקו בפריפריה, דמויות קשות יום שאוחזות בז'רגון צבעוני ומתמודדות עם החיים הלא קלים אבל המספקים.

 

בדיעבד, מה שקרה הוא ש"עספור" תפסה תאוצה מטורפת ו"טקסי" נשארה מאחור, בין הכיסאות, נטולת באזז. מורסיאנו מצביע על שלט חוצות ענק של HOT שנשקף מהקפה. "תסתכלי על מערכת השיווק שלהם. הם מוציאים תוכנית לאוויר כמו שמוציאים סינגל של מושיק עפיה. טוחנים את זה בכל מקום וזה עובד. yes זה כמו 'מעריב', אין לאף אחד. זאת בעיה. למרות שלך תדע, אולי עכשיו בערוץ 2 זה יתפוס יותר".

 

מצד שני, אתה שותף בהצלחה של "עספור".

"את 'עספור' אהבתי מאוד בגלל הכבוד שחנן וגיא (חנן סביון וגיא עמיר, היוצרים ס.ש) עשו לירושלים. זה כאילו הם לקחו משפטים שהיינו אומרים בבית הספר, בשכונה, וכתבו אותם. היום אני שומע איזה ילד עובר פה ואומר 'פפוק! איזה מגניב זה המילה פפוק?', אבל אני לא התרגשתי מזה, זה היה הז'רגון שלנו. בכל מקרה, את חרא אני אוהב הרבה יותר".

 

כי זה תפקיד יותר גדול.

"לא, ממש לא. זה בגלל הריח של הסדרה. אני חושב עליה ונהיה לי ריח כמו של שבת. את מבינה?".

 

ריח של שבת זה לא הדבר הראשון שעולה לראש כשקוראים לך חרא. ובאמת, הכניסה לתפקיד של הגלגל החמישי בתחנת המוניות לא היתה חלקה. מורסיאנו נבחן לתפקיד של אלישע, זה שקיבל בסוף דביר בנדק, אבל המלהקים נדלקו עליו והציעו לו את התפקיד של מיכה לילך, המכונה חרא. מיכה, טיפוס חיובי לכל

 הדעות אם כי מעט חרדתי, מחזיק במחסן משקאות קטן, שבעקבות טעות מצערת עולה באש והוא מצטרף לקאדר הנהגים בתחנה. את הכינוי חרא קיבל מיכה כבר כילד, בגלל שבכל פעם שנכנס ללחץ הוא היה מתקשה לשלוט בסוגריו. בהמשך מתברר שזה קורה לו גם בכל פעם שהוא עושה רברס. סיפור אמיתי, אגב, מהשכונה של יובל סגל.

 

"בהתחלה אמרתי 'מה זה השם הזה חרא? למה לי לשחק תפקיד של בנאדם שקוראים לו חרא?'", הוא משחזר, "אבל הסכמתי לקחת את זה, ולאט לאט הבנתי שהעניין של החרא הוא המפתח לשורש של הדמות. כל העבודה עליה זה משם. כי חרא הוא הכי לא חרא, וכל החיים שלו הוא שומע את המילה חרא. אין לו סטרטר להצליח. כי אמרו לו בעצם אתה לא תצליח ולא יקרה לך כלום. והוא מתבגר עם זה ומגיע למצב שאפילו לחצות את הכביש קשה לו. אני עברתי איתו חתיכת תיקון, עם החרא הזה. את מכירה את זה שיש לך מלא דברים להגיד, אבל את לא מצליחה להפוך את זה לדיבור? חרא הוא הסמל של זה ומאוד נגע לי ללב הסיפור הזה. בכיתי המון שם. עליו וגם איפה שהוא עליי, שהצלחתי להצליח. יש הרבה אנשים שעומדים בתור ויותר מוכשרים ממך שלא קיבלו, ואתה כן".

 

הזדהית איתו?

"מאוד".

למה? גם לך אמרו שאתה חרא?

"כי כילד נורא רציתי לעבור למרכז. לא כמו שילדים רוצים להיות מפורסמים, אבל היתה תשוקה כזאת לצאת, לעשות, זה היה משהו שראיתי רק בטלוויזיה. אבל בירושלים יש משהו מסביב שכל הזמן משדר לך 'עזוב, תישאר פה, מה, אתה עכשיו תיסע לתל אביב? מה, אתה הולך להיות הומו? עזוב אותך, תחזור בתשובה, תביא ילדים, תתקרב לבורא עולם, תתחתן'. כל הזמן אומרים לך 'עזוב, תשכח ממה שאתה רוצה'. זה מסרס חבל על הזמן".

 

למה לדעתך חרא לא רצה שישנו לו את השם?

"כי הוא בתוכו יודע מה זה חרא. חרא גם יכול להיות טוב. 'טעים החרא הזה, הא'?".

 

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"