המהפכה השקטה
הדר טורוביץ' חושבת שהעובדה שעוד לא הלכתם לצפות ב"המדריך למהפכה" היא שערורייה
יא אללה, איזה יופי של שבוע היה אמור להיות לדורון צברי. האיש שמאחורי "מחוברים" סיים בתזמון מופתי את הסאגה הכה מדוברת של הבחורים המתועדים, רגע לפני שיצא לאקרנים סרטו "המדריך למהפכה", שמסכם שמונה שנים של מאבק קפקאי ברשות השידור. במקום להתעורר, הלום אלכוהול ממסיבת הסיום של המחוברים עם זיכרונות אהבה מדודו בוסי, לבוקר של חדשות טובות, דיווח צברי בטוויטר שהסרט פתח רע בקופות. הוא תיאר שם צופים ספורים בהקרנות הראשונות בתל אביב ובחיפה.
"המדריך למהפכה" הוא סרט טוב. לא טוב, הוא מצוין. והוא בטוח לא הסרט המצוין הראשון שקהל הצופים הישראלי בחר להתעלם ממנו. אבל הפעם זו פשוט חלמאות. איך קורה שאחד הסרטים הכי חכמים, מצחיקים ומהנים של יוצר שכבר חודשיים כל המדינה נטרפת מהתוכנית שהוא מקיז עליה דם, ויש להניח נוזלי גוף נוספים, שעוסק בבעיטה בתחת של אחד הגופים השנואים ביותר על הציבור הישראלי, לא מעניין אף אחד?
התשובה מורכבת. ודאי שיש המון נסיבות מקלות. סרטים ישראליים כמעט תמיד לא פותחים טוב בקופות ובונים מומנטום ככל שהם מתקדמים. תוסיפו לכך את העובדה ש"המדריך" יצא באותו סוף שבוע עם "הרשת החברתית", ללא ספק הסרט המדובר של השנה. ויש גם העניין של מספר העותקים המצומצם יחסית. ובכל זאת, נראה שהאשם הוא בשיווק מוטעה ביסודו של הסרט.
שילוב המילים "תיעודי" ו"רשות השידור" גורם בדרך כלל לרוב האנשים לאובדן מיידי של החשק המיני ולנשירה הדרגתית של הגבות. דוקומנטרי הוא ז'אנר שנתפס ככבד וקשה ומלא בסצנות של אנשים מהרהרים, רשות השידור היא ההתגלמות הטלוויזיונית של אלצהיימר, וגם בה אנשים מהרהרים מול המצלמה לא מעט. אלא שצפייה בסרט תגלה לכם שמדובר בקומדיה, ושצברי של "המדריך למהפכה" הוא מייקל מור הישראלי: עקשן, פרובוקטור, צודק ובעיקר מצחיק. מאוד מצחיק. אז נכון, את רן שריג ודנה ספקטור לא תמצאו שם, אבל את כל מה שהופך את צברי ליוצר גאון (על אף שהוא שונא את המילה הזאת) דווקא כן: הטוטאליות הבלתי מתפשרת, ההבנה המופתית את נפש האדם, ההומור והכישרון לביים סצנות מדויקות.
אז בבקשה מכם, לכו לראות את "המדריך למהפכה". תדמיינו ששי גולדן שלח אתכם.