החרדים כבר לא אאוטסיידרים

החרדים צריכים לעבור תהליך להגדרה מחודשת של מעמדם בחברה הישראלית, כשהם היו אנטי-ציונים לא היה בסיס לתהליך כזה - אך מאז הקהילה החרדית השתנתה

קל לעסוק בהכפשת החרדים. הם נראים אחרת, חיים ביישובים נפרדים, ורוצים לקבל יותר מהחברה מאשר הם תורמים. אך הם כבר אינם הזרים בחברה הישראלית, אלא שחקנים מרכזיים, והחלת מעמד של אאוטסיידר על מי שהוא חבר בקבוצה הוא מעשה הרסני. מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים רבים הנובעים מגידול האוכלוסייה החרדית ועוצמתה הפוליטית הגוברת. במקום הכפשה, אנחנו חייבים לייצור תהליך שמסוגל להתייחם לאתגרים אלו.

 

הבה נעשה סדר. ראשית, ברור כי כאזרחים של החברה - החרדים זכאים לחלקם בהטבות שהחברה מעניקה בלי להתחשב ברמת היצרנות שלהם. שנית, כמדינה יהודית, מימון מסוים של לימודי תורה מתקדמים הוא לגיטימי לא פחות מאשר מימון תחומים אקדמיים. שלישית, פוליטיקה קואליציונית מובילה תמיד למידה של מימון יתר של קבוצות מסוימות. רביעית, החברה הישראלית אינה יכולה להנציח מצב שבו קבוצה גדולה וגדלה בחברה הינה פחות משכילה ויצרנית מהכלל. חמישית, במקביל להגברת היקף טובות ההנאה שהחרדים מקבלים מהחברה הישראלית, גם חייב להיות גידול בתרומתם למדינה - בצבא, בכוח עבודה ובמסים.

 

ברגע שנושאים אלו יוסכמו, נוכל להתמקד בבעיות האמיתיות - שהן אינן בחירה בין מימון לתלמידי ישיבות מול סטודנטים באוניברסיטאות. הקהילה החרדית צריכה לעבור תהליך רציני להגדרה מחודשת של מעמדה בחברה הישראלית. כאשר החרדים היו אנטי-ציוניים, לא היה בסיס או מקום לתהליך כזה, שכן הם דחו את עצם הרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית. אך הקהילה החרדית השתנתה. למעט קבוצה קטנה מאוד, הם כבר אינם אנטי ציוניים. כקבוצה המתפקדת כחלק מהמציאות הסוציו-אקונומית הישראלית, ולא מחוצה לה, החרדים צריכים לפתח ישראליות ייחודית משלהם, ואפילו מעין נרטיב ציוני משלהם. הם אינם יכולים להמשיך להחזיק באידיאולוגיה של אאוטסיידרים, בעוד הם מתפקדים למעשה כחלק מהחברה.

 

הגדרה מסוימת לאחריות אזרחית

עם זאת, החרדים לא ישנו או יבחנו מחדש את מעמדם בחברה אלא אם רוב הישראלים ידרשו זאת מהם. הציבור החרדי מציג הגדרה מסוימת ליהדות ולאחריות אזרחית. הציונים החילונים, המסורתיים והדתיים חייבים להציג גם הם אידיאולוגיות משלהם עבור ישראל כדמוקרטיה ליברלית וכמדינה יהודית. הם חייבים להגדיר בבירור את הקווים האדומים שלהם. החברה החרדית מבינה את התהליך הפוליטי ואת הצורך בפשרה, אך עד היום ניתנה להם האפשרות לעצב את השיח כך שהם מונעים משיקולים אידיאולוגיים אל מול עמדה המונעת משיקולים פוליטיים וכלכליים, גרידא. בכל דיון, ויתור על מעמד אידיאולוגי פוגע בעמדת הצד המוותר וביכולתו להשפיע. מציאות זו חייבת להסתיים.

 

שאר אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם למשל איך הם רוצים לשלב את  350 אלף האזרחים מברה"מ לשעבר שאינם יהודים, מה סוג הקשר שהם רוצים עם יהודים ליברליים ברחבי העולם, מה האופי והסמכות של נישואים יהודים, איזה בית משפט יקבע בענייני מעמד אישי, איזה סוג של שבת הם רוצים לקיים וכיצד הם רוצים לציין את מועדי ישראל במרחב הציבורי. עליהם לשאול את עצמם מהם המחויבויות שלהם למודרניות, ולישראל הדמוקרטית מבחינה פוליטית, דתית, חינוכית, תרבותית וכלכלית - ומה יש לדרוש מכל אזרח המתגורר ונהנה ממדינה מודרנית דמוקרטית זו.

 

עד עכשיו ישראלים ויתרו לחרדים בשאלות אלו על מנת לזכות בקולותיהם בנושאי מדיניות חוץ ותקציב. הגיע הזמן שהרוב ייקח אחריות על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולא רק על הקצאת תקציבים. החרדים יושבים כעת מסביב שולחן, זה הזמן להתחיל דו-שיח אמיתי.

 

הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן