כזכור, נאתכו, שחקנית נבחרת הנשים לשעבר, נהרגה בשנת 2004 בתאונת דרכים מחרידה סמוך לכפר תבור, יחד עם אחותה דיאן ובת דודתן רג'א. נאתכו היתה גאוות העדה הצ'רקסית ואחת הכדורסלניות המוכשרות בארץ.
"אני כל הזמן מנסה לתאר לאן נילי הייתה יכולה להגיע לו נשארה בחיים, הן כבן אדם והן כשחקנית כדורסל", סיפרה בגעגוע שרון זאבי, אחראית קידום כדורסל הנשים באיגוד וחברה קרובה של משפחת נאתכו. "אני חושבת שכולם היו נהנים ממנה ומתרומתה על המגרש ומחוץ לו".
"הביקור בכפר, ביקור רגיל ככל שיהיה, הוא מאד סמלי עבורנו השחקניות", הוסיפה זאבי. "הוא מפגן כוח, מפגן של ביחד. איבדנו הרבה בשש שנים האלו. את דיאן, את נילי ובשנתיים האחרונות גם את אברם (האב של נילי ודיאן, ר.ו). בנסיבות האלו, הרווחנו את מרים ואן".
למרות שנהרגה בגיל כל כך צעיר (22), נאתכו הספיקה לזכות בשלושה גביעי מדינה (עם אליצור רמלה ומכבי רעננה) ובאליפות אחת (רמלה) ולעבור בכל נבחרות ישראל השונות. בעונת 2001-02 היא אף הוכתרה למלכת הסלים הישראלית בליגת העל עם 13.7 נקודות בממוצע למשחק.
"מספר 6 חסרה לכולם, נמצאת בליבנו בכל מקום, בכל שעה ובכל יום", סיכמה זאבי. "חייבים להמשיך לחיות גם בשבילה, גם בשביל דיאן, ובעיקר בשביל מרים ואן, שתי נשים נדירות שנותנות לכולנו כוח, עוצמה ופרופורציות. הן נותנות אהבה ללא גבולות ותנאים, ותמיד מחייכות. בשבילן אנחנו פה היום, ואני בטוחה שמספר 6 צופה בנו מלמעלה ומחייכת".