המחקר נערך ב-20 בתי ספר תיכון באיזור קליבלנד אשתקד, והוא מבוסס על סקרים כתובים חסויים בהם השתתפו מעל 4,200 תלמידים. מהמחקר עלה כי אחד מכל חמישה תלמידים נוהג לשלוח כמות גבוהה של מסרונים. כאחד מכל תשעה מכונים "היפר-חברתיים", כשהם בעלי רשת חברתית עניפה. תלמידים אלה מבלים שלוש או יותר שעות ביממה ברשת החברתית פייסבוק ובאתרי מדיה חברתית אחרים. כאחד מכל 25 מהנבדקים נמצא בשתי הקטגוריות: נוהג לסמס כמויות גבוהות מידי יום, ומבלה שעות ארוכות ברשת חברתית.
מהמחקר עלה כי אלה שסימסו לפחות 120 פעמים ביממה נטו לקיים פי שלוש וחצי יחסי מין בהשוואה לאלה שלא סימסו בתדירות גבוהה זו. סימוס יתר נקשר גם לסיכון גבוה יותר לאלימות של התלמיד, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים או נטילת תרופות ללא מרשם רופא. עוד עלה מהמחקר כי סימוס יתר ורישות חברתי מסיבי היו שכיחים יותר בקרב נערות, ילדים בני מיעוטים שהוריהם אינם משכילים, וילדים לאמהות חד הוריות.
בהשוואה למסמסי היתר, אלה שהשקיעו זמן רב ברשתות חברתיות היו בסיכון נמוך יותר לקיים יחסי מין, אולם בסיכון גבוה להתנהגות מסוכנת אחרת כמו שתיית אלכוהול או אלימות.
מסקרים שנערכו בארה"ב עולה כי כמחצית מהילדים בגילאי 8 עד 18 שולחים מסרונים בטלפון הסלולרי מידי יום, בכמות ממוצעת של כ-118 מסרונים ליממה. המחקר הנוכחי העלה כי רק 14% מהתלמידים אמרו כי הוריהם מגבילים את כמות המסרונים שהם שולחים.
מחברי המחקר אינם קובעים כי סימוס יתר מוביל לסקס, אלכוהול או סמים, אולם הם מציינים כי קיים קשר בין סימוס יתר לבין התנהגות בסיכון. החוקרים סכימו כי מספר רב של בני נוער נתונים ללחץ חברתי, והתוצאות עלולות להיות חמורות בהיעדר פיקוח הורי.
פרופ' סקוט פרנק, ראש צוות החוקרים, ציין: "אם ההורים מפקחים על שליחת המסרונים של הילדים והרשת החברתית שלהם, סביר שיפקחו גם על פעילויות חברתיות אחרות".
