לוקחים אנשים עובדים, רצוי הורים לילדים. מורידים את השכר המשולם לעבודה או מדכאים את מחיר העבודה ככל שניתן. מוסיפים קמצוץ של עובדים זרים. מפלחים את שוק העבודה באמצעות עירבוב והסוואה. מחלקים אדמות על פי מפתח פוליטי כזה או אחר. מצמצמים את שוק האפשרויות לרכישת דירות ובתים, כך שמחירם ירקיע שחקים. מפתחים ומשקיעים משאבים באיזורים מפותחים ומדכאים ולא משקיעים באיזורים לא מפותחים. דואגים שהשכלה תהיה משאב קשה להשגה. מחכים. מוצאים מהתנור. מקררים. מגישים לארוחת צהרים: חיסול המעמד הבינוני והעמקת העוני או (הדרך לפאשיזם ישראלי רצופה בכוונות רעות).
אם המתכון הזה נראה קשה, ניתן לשאול כיצד נוצרים ונוצרו עניים בישראל? ושנית, מה צריכים עניים על מנת להפסיק להיות עניים ולהפסיק להתנהג כעניים? עוני ועושר קשורים חזק מאוד האחד בשני. עוני ועושר הם תוצר של מדיניות כלכלית, פוליטית וחברתית. "עושים עוני" בדיוק כפי ש"עושים עושר", אבל הפוך. אי אפשר להבין את המושג "לעשות כסף" מבלי להבין את הצל שלו שמישהו אחר "הפסיד כסף" או "לא עשה כסף". נכון שישנם מצבים כלכליים ופוליטיים רבים, שהעושר גדל באמצעות כישרון ויצירתיות ולא תמיד על חשבון משהו. זה נכון, אבל המקרים הללו אינם רבים כל כך, כפי שבעלי המצע הליברלי של שוק חופשי היו רוצים שנאמין.
ובכן המרכיבים הבסיסיים של העוני (והעושר)? הם: הכנסה, רכוש והשכלה. מהם הגורמים המעכבים את ההכנסה הסבירה בישראל? מדיניות ממשלתית. נקודה. חוקי העבודה בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, מאירים פנים להון ולא לעבודה. נקודה. מהי הכנסה סבירה בישראל? זוהי הכנסה שפירושה היכולת לפרנס את העובד ואת משפחתו בתנאים המקובלים בחברתם. ודאי שהגדרה זו מעורפלת משהו. אין ברירה אחרת, אלא לדבר במושגים כלליים של "הכנסה סבירה".
למשל, נושא שכבר נידון פעמים רבות הינו - כיצד משפיעה מדיניות העובדים הזרים בישראל על יצירת העוני והעניים? מי שלא רואה את הקשר הישיר בין הבאתם של עובדים זרים וירידת ערך העבודה של עובדים ישראלים, שלא יתפלא אם יאמרו לו שאין הוא מבין דבר או חצי דבר בפוליטיקה חברתית כלכלית. עובדים זרים מובאים על פי חוק של הממשלה. עובדים זרים מפלחים את שוק העבודה. מורידים את שכר העבודה. יוצרים איום קבוע על כוח העבודה. הם חומר קל לניצול ולשחיתות חברתית. הם גורם בפשע ובעידודו. הם מספקים חומר תבערה לניכור חברתי וכן לאלימות.
דרך אגב, מדיניות הממשלה בנושא עבודה היתה מרכיב מרכזי בכל סוגי הממשלות שהיו בישראל. "הפוליטיקה של העבודה" היתה מרכיב מרכזי במדיניות של הנהגת היישוב לפני קום המדינה. "עבודה עברית" נגע בדיוק למרכיב של איך למנוע מעובדים יהודים בישראל להפוך לעניים. מדיניות זו לא הוכלה לגבי כול היהודים העובדים בישראל. פועלים תימניים נחשבו לפועלים טבעיים המסתפקים במועט ועל כן הפכו רבים מהתימנים וצאצאיהם לעניים בישראל. עבודה עברית ואדמה יהודית קשורים ביחד בקשר אמיץ. השילוב הזה גם יצר את הקיבוצים והמושבים הוותיקים. הקשר הזה מביא אותי אל הדיון בנושא הרכוש שהוא המרכיב השני במתכון של "איך לעשות עניים בישראל".
מרכיב מרכזי ברכוש של אנשים בישראל ובמקומות אחרים הוא הבית שבו גרים והאדמה עליה מוקם הבית. בישראל - למי שעדיין לא יודע - יש מדיניות חברתית כלכלית ופוליטית נוקשה ביותר באשר לאדמה עליה הוקמה ומוקמת החברה הישראלית. אדמה זהו אחד מאמצעי הייצור השמורים ביותר בישראל.
אדמה חולקה ומחולקת בישראל בדרך לא שיוויונית, שמעדיפה את בעלי ההון ואת אלה שיש להם משאבים, על פני חסרי ההון ומחוסרי המשאבים הפוליטיים. בישראל בעלי אדמות מהווים חלק מהציבור העשיר בישראל. חסרי אדמות מהווים את רובו של הציבור העני בישראל.
העוני והעושר הם בחלקם הגדול תוצר של פעולה ממשלתית ישירה ועקיפה. יש מעט מאוד "שוק חופשי" בדרך שבה חולקה האדמה בישראל. למעשה מעולם לא היה ואין "שוק חופשי" של אדמה בישראל. אחרת, בשביל מה יש את הקרן הקיימת לישראל? מה בדיוק עושה הקרן?
הנקודה האחרונה שברצוני להעלות בנושא העוני היא דווקא ההיסטוריה של העוני בישראל. זאת אומרת, איך "לעשות עניים בישראל" דרך ההשכלה.
אם אדם לא נולד למשפחת רוטשילד ואין בעברו המשפחתי טייקונים אמריקנים, עובדה הנכונה לגבי מרבית היהודים בישראל לדורותיהם, הדרך "לעשות כסף" היא דרך רכישת השכלה. כך לפחות נרמז ונאמר באלפי דרכים במערכת החינוך. צריך ללכת את מערכת החינוך הקיימת בישראל ולראות כיצד היא מייצרת או עושה את דור העניים הבא.
בדרך כלל החינוך שמוענק על ידי המדינה לילדים של עניים הוא חינוך פחות טוב ופחות מבטיח מאשר החינוך שמוענק על ידי המדינה לילדים של עשירים. כל מי שרוצה לראות את הפעולה הזו במהלכה מוזמן לנסוע לכל שכונה "דרומית" באזור תל אביב, ירושלים, חיפה, נתניה, באר שבע וערים אחרות בישראל. הוא גם מוזמן לנסוע למרבית עיירות הפיתוח והכפרים הערביים בישראל.
בביקור צריך לשאול אודות צוות ההוראה, לברר את השכלתו, הכנסתו ומקום מגוריו. צריך לשאול על אופיו וסוגו של החינוך המתקיים בבית הספר המקומי. צריך לתהות באשר ליכולתם של התלמידים והתלמידות להפוך את ההשכלה הנרכשת במקום למפתח המבטיח את כניסתם למסגרת החינוך הבאה מעליהם. בדרך כלל, התוצאות הן ברורות ביותר. ילדים של עניים הופכים לעניים בעצמם.
מה צריכים עניים לעשות על מנת להפסיק להיות עניים? עניים צריכים תקווה ישימה. תקווה ישימה היא תקווה שניתן לישמה. כל מי שרוצה להילחם בעוני חייב לספק מרכיבים של תקווה שיש אפשרות ליישמה. למשל - צריך להציע לעניים תקווה ישימה של התארגנות כלכלית פוליטית, שתשפר את יכולת המיקוח שלהם בשוק העבודה. צריך להציע לעניים תקווה ישימה במישור של השגת רכוש באמצעות הלוואות ממשלתיות ובמסגרת החזרים, שעשויה להפוך את החיסכון והצבירה של רכוש מחלום באספמיה לחלום בפעולה ההופך למציאות.
צריך להוזיל את מחיר האדמה ולהפכה נגישה לאזרחים רבים ככל האפשר. צריך להציע לילדיהם של עניים חינוך עם תקווה ממשית ואפשרית.
זאת אומרת צריך להציע להם מערכת חינוך מעודכנת העונה לקשייהם, אך גם שומרת על יכולת מימוש של החינוך בשוק האפשרויות העתידי. חינוך צריך לספק את הכלי לטיפוס בסולם האנושי והחברתי.
את הדברים הללו צריכים להציע לעניים על מנת שהם יהיו הראשונים במאבק בעוני. המאבק של עניים בעוני יפגע בעשירים ובעושר, אך לא בהכרח תהיה זאת פגיעה אנושה. זו תהיה פגיעה אנושית. הרווח הוא יצירתו של מגש הכסף העתידי עליו תוגש לכם מדינת היהודים. אין חשש, זה לא יקרה. בישראל עוני ועניים הם בעיה של אף אחד. עניים הם לא אזרחים ועוני הוא לא בעייה פוליטית. גם לא ילדי העניים.
מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה מונטריאול וחבר בתנועת "הדמוקרטיים"