לכו על דוד דאור

מבין הסינגלים הישראליים החדשים המושמעים עכשיו ברדיו, רק דוד דאור מצליח להצטיין. גרוניך לא יביא את השלום, יוני רועה מיושן, נערי רפול חסרי כיוון ובן ארצי מביך

חמישה סינגלים ישראליים מנהלים כרגע מלחמת הישרדות ברדיו. נתונים לחסדיו של המזל ההפכפך, לגחמותיו של העורך המוזיקלי ולחסדי הקהל, ינסו השירים לתפוס מקום של כבוד ברשימת השידור. מהפינה לשיפוטכם:

 

ילדי השלום – "הבאנו שלום עליכם"

 

יש בישראל מסורת ארוכה למדי של שירי שלום-סלאם-פיס, ויש להם כללים לא כתובים: הסגנון חייב להיות מזרחי-ערבי, חייבים להיות בהם בתים גם בעברית וגם בערבית, וזה חייב להיות שיתוף פעולה בין יוצרים יהודים וערבים. ההפקה החדשה מבית היוצר של "הד ארצי" עומדת היטב בכל הכללים הללו, ואף מוסיפה את התבלין הכמעט בלתי נמנע של ילדים. כמו כל השירים שקדמו לו, גם השיר הזה, אפשר להניח, לא יביא שלום, מקסימום ימלא כמה דקות בתוכנית אירוח בערוץ 2. מבחינה מוזיקלית, זה דווקא שיר בכלל לא רע, עם לחן קליט מאוד, ושורת זמרים מכובדת, כמו זהבה בן, לאה שבת, אלי לוזון, סמיר שוקרי, ובעיקר שלמה גרוניך, שהזיק הייחודי שלו מונע מהשיר מלהפוך לקלישאה משעממת. ציון: 8

 

יוני רועה – "היא כל כך יפה"

 

בימים מוטרפים אלה של אינתיפאדה-היי טק-אקסטזי-רצח בסינרמה, טוב לדעת שיש מי ששומר על הגחלת האפרפרה של ארץ ישראל הישנה והטובה. לחן כל כך קלאסי, כל כך מיושן, כבר לא שמעתי רבה זמן. אם הייתי עורך של "ארבע אחר הצהריים", הייתי משבץ את השיר הזה לפחות פעמיים בתוכנית. להיט בטוח בגילאי 60 ומעלה. חבל רק שהמילים מטופשות להחריד: "היא כל כך יפה, שזה עושה אותי חולה וזה עושה אותי הוזה, אבל היא לא שמה עלי", ושיוני רועה, שעל כשרונו כיוצר אין צורך להרבות מילים, מתגלה שוב כמבצע בינוני ומוגבל למדי. ציון: 7

 

נערי רפול – "אהבה כתומה"

 

הדבר הטוב ביותר שאפשר לומר על הסינגל הזה, זה שהוא שמשאיר מקום לאופטימיות, שהשיר הבא של "נערי רפול" יהיה טוב. כלומר, נראה על פניו שאי אפשר לשלול את האפשרות שיש פה פוטנציאל וכשרון, למרות שהשיר הזה מצליח להחביא אותם. ההפקה, מבית היוצר של קובי אוז ולבנטיני, מנסה לשלב בין מגוון רחב של סגנונות: מהאוס, דרך ג'אנגל ועד מוזיקה טורקית. התוצאה מעורבלת וחסרת כיוון, בעיקר בגלל נוכחות מאוד מצומצמת של השירה, והיעדר מעוף. ציון: 6

 

דוד דאור – "בים הגדול"

 

ביחס לפופולריות שלו בציבור ולמכירות הדיסקים שלו, דוד דאור הוא זמר אלמוני יחסית. נסו רגע לנקוב בשם של שיר שלו (ורק שלו, לא שיר משותף), זה לא יהיה קל בכלל. הסיבה לכך אינה מוזיקלית. דוד דאור הוא ללא עוררין, אחד הקולות הייחודיים והבולטים במוזיקה הישראלית, כבר שנים לא מעטות. אבל דאור, פשוט, לא יוצר סביבו הייפ תקשורתי. אולי תקליטו הקרוב ישנה את זה. אם כל השירים יהיו ברמה של "בים הגדול", בלדת חורף עגמומית ומרגשת. מצד שני, לאור התחממות האקלים, יכול להיות שהשיר ייקבר תחת אגלי הזיעה הצפויים לנו בקרוב. ציון: 9

 

בן ארצי – תיכף

 

כבר בשורה הראשונה מפציץ בן-בן: "אולי אבא יחזור לאמא", ומבטיח את העניין הרכילותי בשירו החדש. מי לא רוצה לשמוע מה אומר הבן על הפרידה של אבא שלמה מאמאל'ה? ובכן, אני. לבן ארצי אין שום דבר מעניין להגיד על המשבר המשפחתי, והטקסט שכתב לסינגל, השיר הראשון מתוך תקליטו הבא, מביך וקשקשני. אבל יש גם דברים יותר גרועים בשיר, למשל החקיינות הבלתי נסבלת לאביב גפן. לא שזה דבר חדש אצל בן ארצי, אבל אולי די כבר? ארצי אינו נטול כשרון, אבל אם הוא רוצה להפוך לזמר רציני, הוא חייב למצוא לעצמו זהות משלו, ומיד. ציון: 5