אסתריקה, שימי עלייך משהו

אריאנה מלמד עושה סדר בעולם הציצים, מערוץ האופנה ועד המחשוף של אסתריקה

בעצם, הם מעולם לא נעלמו. מאז שלגאון אחד הבזיק פלאש בראש והוא גילה את המשוואה "1 זוג שדיים ו/או מחשוף נדיב + פמפום מוצר = סיכוי גדול לצפייה בפרסומת", יש ציצים על המרקע. רק שמדי פעם צריך לעשות קצת סדר באבסורד הדדני , ולו כדי לגלות שוב את חדוות המורכבות האנושית.

ביקום האמיתי אין שני זוגות זהים, אבל בטלוויזיה הם מסתדרים, כמעט מובנים מאליהם, על פי הגודל. הגודל הוא שקובע איזה מוצר אפשר לצוות לאילו שדיים, מהו גילוי נאות של שסע, ומדוע יש גבולות לא מסומנים אם כי ברורים למדי, בין מה שאפשר למכור בגילוי ובין מה שצריך כיסוי.

 

החשופים לגמרי מן הזן הזערורי

 

את אלה אפשר לפגוש 24 שעות ביממה בערוץ הציצים, שמוכר אופנה. מזה שנים אחדות מתקיימת הנחת עבודה אבסורדית, שצריך לשווק בגדים דווקא באמצעות עירום. כך, מעצבים מכל העדות מצעידים בסך את בולסות החסה הנעריות כשפלג גופן העליון מכוסה לכל היותר בפיסת אריג שקופה לחלוטין. אם לא ידעתם, גם נשים משוות גדלים, זוויות, השתפלויות וכניעה לחוקי הגרוויטאציה.

אלא שבערוץ הזה רק לקליסטה פלוקהארט יש אפשרות אמיתית להשוות, ואחר כך לרכוש את השקופונים. גברים, מתברר מצפייה בהרגלי הצפייה בבית, לא מתלוננים ומסוגלים להתבונן במצעד זעירות-החזה במשך שעות. ולאחיותי בציון צריך לומר, שאפילו גברים מבינים שמדובר בפנטזיה, ושזה עדיף על שלוש שעות של ספורט אתגרי בפול ווליום.

 

החשופים-למחצה

 

אלה מתגלים רק ברמיזת קימור עדינה ומוכרים שמפו, קרמים, דאודורנטים, מוצרים שנועדו למסך את הפרומונים הטבעיים של הקונה תחת ערפל בשום וקסום. לכאורה, יש כאן צידוק מסויים לגילוי ולחשיפה, שכן המוצרים איכשהו נוגעים בסביבת האזור החשוף, אבל שימו לב למה שקורה ברוב הפרסומות הללו. הן משתדכות משום מה ל"טבע", כלומר, למה שהארט דיירקטור הצליח לגרור לאולפן (רקע של חוף בתולי, דקל פלסטיק, מים נשפכים על סלעים מקלקר).

ועכשיו ניקח את ההגיון הפרסומי צעד אחד קדימה: נשים בטבע = נשים ערומות. הייתכן שכל הרעיונאים הם ילידי אפריקה או טהיטי? אולי: מה שברור הוא, שאי אפשר להראות עירום נשי חזיתי בפרסומות בערוץ 2, ולכן, קבלו את הצדודית המתעגלת, את קווי המתאר בלבד – ואת המשוואה המשונה, לפיה הטבע, בתווך השמפו וקרם הלחות, לעולם יצטלם מאחור או מן הצד.

 

הארוזים

 

שובן של החזיות הסומכות נופלים לא נעלם מעיניהם של במאינו ותסריטאינו. נכון לשעה זאת, הפוש-אפ מוכרת שירותי אינטרנט, טלפונים סלולריים ובורקס. מה הקשר בין אלה? נפלאות השסע, כמובן. זאת שבא לה לגלוש כל החודש אמורה למכור את השסע כזיהוי בין תשוקה לבין גלישה. השתיים שיושבות על הבר ומחצינות מחשופים מוכרות אשליה של חיבור מיני בין שתי נשים, אבל לא: מחשוף א' הרי לא רוצה את מספר הטלפון של מחשוף ב' אלא את המכשיר עצמו.

והנה עוד טעות: "טרי לי", הוא אומר לה, והיא, ישובה מולו במחשוף עמוק, נחרדת: היא שומעת "תראי לי". במקום להעיף לו כאפה, היא לואטת משהו על החבר שלו, שהוא גם החבר שלה, בחדר הסמוך. רק בסוף היא מבינה. ובמה אנחנו אמורים להיזכר, בפעם הבאה כשנעמוד מול מדף הבורקסים הקפואים בסופר? במחשוף? בחבר? בכך שנשים לא שומעות היטב ומפרשות כל אמירה תמימה כנסיון להטרדה מינית? תשובות, אולי, בסרטון ההמשך.

 

המחשוף של אסתריקה

 

תודו שזו קטגוריה בפני עצמה והיא תמוהה במיוחד. מצד אחד, יהודיות חייכניות ודדניות במיוחד, מחופשות לנשים סיצילאניות תוססות על רקע כפר מפלסטיק, ומצד שני, מגשי קלקר המכילים חלקים של תרנגולות קטנות, רזות, אפרוריות, עם שיירי נוצות לא נעימים. מה שעד לפני כמה חודשים נמכר בלי אריזה בסופר, עולה כיתה, מתייקר בלי סיבה ומתיישב במגש. אז איך, בשם כל הקדושים, אפשר לקדם מכירות של דבר כזה?

אני בטוחה שהמחשוף של אסתריקה הופיע לרעיונאי בחלום בלהות שבו צווח, אמא'לה, מה לעשות עם העוף? ככה נולד מאמאעוף, המגש עם המעוף. ואם יש אמא בתמונה, רצוי שיהיו לה מאפיינים של אמא, כלומר, ציצים. כלומר, גדולים. כלומר, שום קשר בין חזה העוף המצומק במגש לבין בלוטות החלב המקפצות על המרקע, חוץ מנסיון פאתטי לשכנע אותנו שהמגש ואמא שלנו חד הם. נו, וזה מצליח? כנראה שלא כל כך.

ההוכחה מצויה בסרט ההמשך. אסתריקה כובשת את הקניון. שוב עם מחשוף, רק שהפעם מסתתרים במגשי העוף דברים שאמורים לשכנע נשים יותר מחמודותיה של אסתריקה. עכשיו כבר יש בין הנוצות אפשרות קלושה לזכות בהמון קניות-חינם. האבולוציה של מאמאעוף, המתרחשת לנגד עינינו, פירושה שמישהו סוף סוף הבין שנשים מתרשמות מציצים, אבל לא כאמצעי לקידום מכירות. אנחנו הרי יודעות מה באמת יש במגש. רוצים למכור לנו? אני מהמרת שתצליחו יותר אם תקשרו בין שופינג חינם לבין המגש. ולאסתריקה ייאמר: שימי עלייך איזה שאל, שלא תצטנני.