מה הסיבות להידרדרותה של האדריכלות?

רמה ירודה של מבנים בארץ ב-20 שנה האחרונות, חוסר מעוף ותעוזה, אמביציה מינימלית והתרפקות על הישגי העבר. איך קרה שהאדריכלות בישראל הפסיקה לייצר סמלי תרבות ראויים? אדריכל ארד שרון מונה את הסיבות ומציע פתרונות

האדריכלות הישראלית נמצאת שנים רבות בשפל ואינה מייצרת עוד סמלים ראויים בתרבות הישראלית. מה הפלא, כשהמוסדות האקדמיים תקועים עמוק בשנות ה-50?

 

• גידול של 9% בהכנסות האוניברסיטאות ב-2009

 

לפני כחודשיים פרסמה המועצה להשכלה גבוהה דו"ח חמור ביותר, הקובע כי איכות לימודי האדריכלות בישראל ירודה ביותר ונופלת בכל פרמטר מאירופה ומארצות הברית.

 

למרבה הצער, איש באקדמיה לא הופתע. זה לא סוד שלימודי האדריכלות בישראל סובלים ממחלות ילדות שמזמן היו צריכות לעבור מהעולם.

 

המחלה הקשה ביותר של בתי הספר לאדריכלות בארץ היא איכות ההוראה. הביטוי "מורה טוב הוא מורה לחיים" עבר באקדמיה לאדריכלות הסבה צינית לפיה "מורה לאדריכלות הוא מורה לכל החיים".

 

ספונים במגדל השן

המרצים שזכו לקביעות במוסדות להשכלה הגבוהה הם הצרה הגדולה ביותר של לימודי האדריכלות בארץ. הידיעה שמקומם מובטח בכל מחיר מובילה לקיפאון, לחוסר אמביציה ולהתעדכנות מינימלית ביותר במתרחש בעולם.

 

המרצים ספונים במגדל השן של האקדמיה מנותקים לחלוטין מהפרקטיקה ומהמתרחש בעולם, ובעלי יכולת מוגבלת מאוד לעורר השראה ויצירתיות אצל הסטודנטים.

 

אבל לא רק איכות ההוראה לוקה בחסר. גם שיטת הלימוד בישראל לא התעדכנה מעולם. בעוד בבתי הספר המובילים באירופה ובארצות הברית מבוססת שיטת הלימוד על עיקרון בו הפרויקט העיצובי המתוכנן בסטודיו הוא במרכז ההוראה - בישראל נלמדים המקצועות באופן נפרד מהפרויקט העיצובי.

 

בעולם נהוג כי כל המקצועות התומכים (קונסטרוקציה, מחשוב, תיאוריה, פרטי בניין, בניית מודלים פיזיים וממוחשבים) וכל המערכות האלקטרו-מכניות התומכות (מיזוג אוויר, חשמל, אינסטלציה, אקוסטיקה ועוד) מזינים את הפרויקט. לעומת זאת - בישראל לכל מקצוע כזה יש מורה בעל קביעות שלא מאפשר לסטודנטים לנכס את הידע אותו הוא מלמד.

 

לא מכשירים את הסטודנטים לעולם האמיתי

כתוצאה מכך, הפרויקטים המתבצעים בסטודיו סכמטיים ביותר ואינם מכינים את הסטודנטים למציאות שבה הפרויקט העיצובי מהווה חלק ממורכבות רב מערכתית. למרבה הצער, זה לא נגמר כאן.

 

שיטת "צבירת הנקודות" הנהוגה בארץ (כדי לקבל תואר צריך לצבור 200 נקודות) הופכת את הסטודנט הישראלי לאדריכלות למעין "פקיד" ואספן נקודות, במקום לאמן היוצר מתוך סקרנות ותשוקה לחקור את עבודתו התכנונית ממגוון היבטים.

 

הפרויקטים הנוצרים בסטודיו מהווים רק כרבע ממספר הנקודות הדרושות להסמכה. כל השאר אינו קשור לאדריכלות (שפות, ספורט, קורסים שונים לידע כללי, מתמטיקה, פיסיקה ועוד ) או נלמד רק בתיאוריה, ואינו מיושם בפרויקט העיצובי (פרטי בניין, עיצוב בסיסי, גיאומטריה תיאורית, ציור, מיזוג אוויר, חשמל ועוד).

 

ייתכן שהבעיות הללו אינן בראש מעיניהם של ראשי בתי הספר לאדריכלות בישראל, שמתמודדים עם מחסור חמור בתקציבים.

 

אולי התחרות בין חמשת בתי הספר לאדריכלות בישראל על כל סטודנט מותירה אותם בסופה של כל שנת לימודים מותשים ותשושים, כך ששאר הבעיות נדחקות לפינה.

 

זה ככל כנראה גם ההסבר לכך שכמעט כל מי שמתקבל ללימודים מסיים אותם. הדבר נובע בעיקר מהמגמה של בתי הספר "לא להעיף" סטודנטים, בעיקר עקב הצורך בתשלום שכר הלימוד.

 

מתרפקים על הישגי העבר

עובדה זו ידועה גם לכל סטודנט ויוצרת נינוחות, חוסר אמביציה, מוטיבציה נמוכה שלא כמו אצל סטודנטים מעבר לים, השואפים למצוינות בין היתר בשל העובדה שהם חשופים לביקורת מחמירה ואין כל ערובה לכך שלא יודחו מהלימודים אם לא יוכיחו את עצמם. המשבר בחינוך האדריכלים בישראל בא לידי ביטוי באיכות האדריכלות הירודה של רוב המבנים ב-20 שנה האחרונות.

 

אדריכלות חסרת מעוף, בעלת נטייה לחקיינות בעיקר של אדריכלות פוסט-מודרנית ניאו קלאסית משנות ה-80, או יבוא של אדריכלים שזכו להצלחה בכל רחבי העולם כמו פרנק גהרי, ליבקסקינד, פוקסס, רון ארד, ריצ'רד מאייר ופיליפ סטארק.

 

במקום לשפר ולהעלות את הרמה הנרכשת בבתי הספר ולהכשיר אדריכלים צעירים בעלי שאר רוח ומעוף, בישראל מעדיפים להתרפק על העבר ה"הירואי" של שנות ה-30 ועל האדריכלות המודרניסטית, הסגנון הבינלאומי והאדריכלות הברוטליסטית של שנות ה-60.

 

הבשורה הטובה היא שהבעיות האלה אינן גזירות משמיים: שיאה של האדריכלות הישראלית עוד לפניה, אם רק יינקטו הצעדים הנכונים בנושא.

 

תחילה, חייב להתחולל שינוי מיידי בתהליכי ההוראה: יש לשנות את שיטת הקביעות באקדמיה ולגבש צוותי הוראה בעלי מוטיבציה ויכולת לעורר השראה ועניין בתלמידיהם.

 

יש לרכז את כל המקצועות התומכים כחלק אינטגרלי מהפרויקט העיצובי כך שהעבודה על פרויקט הסטודיו תהיה מול הקונסטרוקטור וכל היועצים האלקטרו-מכניים, אקוסטיקה, פיתוח ונוף ובנייה ברת-קיימא - ממש כמו בתהליך התכנון בעולם האמיתי.

 

חשיבותה של מקוריות

יש ללמד איך ליצור אדריכלות מקורית, הנובעת מתוך הבנת בעיות וצרכי הסביבה, ובעיקר יש ללמד כיצד מגבשים קונספציה עיצובית נהירה.

 

הקונספציה הינה בעלת חשיבות על. היא מבטיחה כי כל המאפיינים והרכיבים העיצוביים יהיו בעלי משמעות בתכנון הכללי. הצלחתו של כל בניין נמדדת ביכולת לשמור על הרעיון שלו מול מערכות האילוצים הרבים המתלווים לכל תהליך תכנוני.

 

כיום, מציאות המקצוע הינה איום יומיומי על הרעיונות האדריכליים. היכולת להגן על הקונספציה מול מנהלי פרויקטים, קליינטים ויועצים, הנוטים להתערב בגסות וללא כל הכשרה בעבודת המתכנן, היא הקובעת בסופו של יום את הצלחת הפרויקט.

 

במידה שאכן יתרחש השינוי, יהיו לבוגרים הצעירים הכלים הנחוצים להתמודד עם העולם האמיתי של האדריכלות. זוהי המתנה הגדולה ביותר שמוסד ללימודי אדריכלות יכול להעניק לבוגריו.

 

הכותב הוא אדריכל, ראש משרד האדריכלים "שרון אדריכלים" ומרצה לשעבר בפקולטות לאדריכלות בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב