מאזדה 2 סדאן - בשם הישבן

מכונית הסופר-מיני הנמכרת ביותר בישראל, מאזדה 2 הצעירה, זוכה לתגבור שיווקי מכיוון אחותה נדיבת הישבן. סיבוב בכורה במכונית המעניינת, גילה עובדה מפתיעה - מי שצריך לחשוש הם לא המתחרים, אלא דווקא מנהל הכנסות המדינה

נו, מה אתם אומרים על מסקנות ועדת ששינסקי? גם אם אין לכם מה לומר עליה, דבר אחד ברור כבר עכשיו: אתם לא תראו שקל מכל קידוחי הגז האלה. למדינת ישראל יש מסורת ארוכה ומפוארת של גביית מסים, שמוצאים את דרכם לכל מיני מקומות, מלבד לכיסי האזרח. אחרי הכל, מי אם לא הוא יכול לממן עניינים חשובים, כמו משכורת של מחסנאי ברשות השידור, או מענק לאברך חד-הורי, או אבטחת בנו החייל של ראש הממשלה, שיצא ל"רגילה" דווקא בניו-יורק.

רק תסתכלו מה קורה בכל פעם שאתם רוכשים מכונית חדשה: מכל שקל שאתם משלמים, 50 אגורות מגיעות לקופת האוצר. וכשזה המצב, אי אפשר לבוא בטענות נגד הישראלים, שרואים ברכישת מכונית עסקה כלכלית לכל דבר, ומחפשים את התמורה הטובה ביותר לכסף. ובדיוק עבור הישראלים האלה, מיועדת גרסת הארבע-דלתות החדשה של מאזדה 2, המצוידת בתא-מטען נפרד: תמורת קצת יותר כסף, אתם מקבלים הרבה יותר מקום. עסקה שווה?

 

נוסחת שקל למטר

גרסאות סדאן של מכוניות האצ'בק נוטות להיראות כמו סוס עם דבשת: הרעיון דומה, אבל הביצוע הרבה פחות אסתטי. למרות זאת, ה-2 מצליחה להיראות כמו מכונית סדאן "טבעית", שתוכננה מראש עם תא מטען נפרד. היא אמנם הרבה פחות סקסית מגרסת ההאצ'בק, אבל התוצאה נאה והומוגנית. וכמובן שלישבן החדש יש תרומה נוספת: ה-2 סדאן ארוכה ב-34 ס"מ מההאצ'בק, וזה עניין שוודאי ישמח את מי שמחשב את התמורה לכסף שלו על-פי נוסחת "כמה זה יוצא בשקל למטר?".

 

בתא הנוסעים אין הפתעות. מי שמכיר את ה-2 "הרגילה", ירגיש מיד בבית בסדאן: העיצוב נאה, הנדסת האנוש טובה, והפלסטיק עדיין נוקשה למדי. אמנם אי אפשר למצוא כאן נקודות תורפה של ממש - מלבד ההגה שמתכוון רק לגובה - אבל שלוש שנים אחרי הצגת ה-2, קשה שלא להרגיש שעמום קל.

 

על הפיהוק שמעורר תא הנוסעים, מפצה הפתעה מאחור: תא מטען בנפח 450 ליטר - 200 יותר מגרסת ההאצ'בק - יענה על מרבית דרישותיהם של הורים לילדים קטנים. למעשה, תא המטען של ה-2 סדאן גדול משמעותית גם מזה של אחותה הגדולה, ה-3, בגרסת האצ'בק. ותאמינו או לא, הוא גדול במקצת אפילו מזה של גרסת הסדאן של המשפחתית הפופולרית בישראל.

 

חזון הנתונים היבשים

כמו אחותה ההאצ'בקית, ה-2 סדאן מצוידת במנוע בנזין בנפח 1.5 ליטר ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית. וגם כאן, השילוב בין השניים מוצלח. אמנם הנתונים "היבשים" נראים יבשים למדי - 102 כ"ס ו-12.7 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש - אבל על הכביש מרגישה הסדאן נמרצת בהחלט. התיבה הפשוטה עושה עבודה טובה ויעילה, אך היא נעדרת את האופציה המאוד-אופנתית של תפעול ידני.

 

עוד עניין שמתחוור "על הכביש", הוא הרכות היחסית של גרסת הסדאן: היא מרגישה רכה, ופחות מדויקת ותזזיתית מהאחות הקצרה והקומפקטית ממנה. היא גם פחות מהנה ממנה לנהיגה, באופן כמעט מתבקש. מנגד, היא נוחה למדי בנסיעה עירונית רגועה, וזה ללא ספק חשוב יותר עבור מרבית הלקוחות.

 

 

מלבד זאת, אין חדשות מרעישות. עם בקרת יציבות סטנדרטית שעובדת היטב, ה-2 סדאן מסוגלת לשמור על הנהג ונוסעיו מפני טעויות הנהיגה המקובלות. עם הגה סביר ומערכת בלמים ראויה, היא מציעה בדיוק את מה שצריך. לא יותר, לא פחות.

 

הכנסות המדינה ממסים

גרסת הסדאן של מאזדה 2 אינה מכונית יצאת דופן, אבל כעסקה כלכלית יש בה לא מעט הגיון: זו מכונית פשוטה, יעילה ונעימה, שתענה על מרבית הדרישות של הלקוח הישראלי. גם המחיר יעיל: 107 אלף שקל לגרסת "אקטיב" ו-110 אלף שקל לגרסת "דינמיק" המאובזרת יותר - פער של 1,500 שקל בלבד מהגרסאות המקבילות של ה-2 האצ'בק.

 

אלא שכאן לא מסתיים סיפורה של ה-2 סדאן. מאחר שהתחלנו עם ענייני מסים, ראוי שגם נחתום איתם: ב-1 בינואר יעלה המס החודשי שמשלמים עובדים המקבלים רכב צמוד מהעבודה, בשיעור של כמה מאות שקלים. עבור אותם עובדים המחזיקים כיום במשפחתית כמו מאזדה 3 או יונדאי i30, ה-2 סדאן יכולה להיות דרך לחסוך חלק מההתייקרות, מבלי לוותר על שימושיות או נוחות.

 

אמנם זה יכול להקטין במעט את הכנסות המדינה ממסים, אבל הרי בדיוק בשביל זה הקימו את ועדת ששינסקי.