כץ העלה את דרישתו בתנאי שמשרת הקבע הצטרף לשרות לפני 2004, המועד שבו הונהגה הפנסיה התקציבית שלא חלה על משרתי הקבע אם פוטרו מהשירות. האוצר טען כי רק משרתי קבע שפוטרו לאחר שהגיעו לגיל 42 וצברו 10 שנות ותק יהנו מהפנסיה.
כץ טען כי ראוי לנהוג באנשי הקבע כפי שנוהגים עם עובדי המדינה ואין סיבה שמשרתי הקבע יופלו לרעה לעומת עובדי המדינה, אם גם הם צוברים 10 שנות ותק סביב גיל 32. ראש אכ"א, אלוף אבי זמיר, אף הוא התנגד להצעת כץ. "חייל הוא לא עובד עירייה. אנחנו משחררים כל שנה 500 משרתי קבע בגילאי 30-40. מי שאנחנו מבחינים כי אין לו סיכויי קידום הולך הביתה".
סגן הממונה על התקציבים באוצר, רותם פלג, הממונה על תקציב הביטחון: "לא רק שאנחנו לא פוגעים במעמדם של אנשי הקבע, אלא להיפך – אנחנו מקשים על פיטוריהם עד שיימלאו להם 42. בל נשכח שחייל מפוטר מקבל פיצויים מוגדלים וחודשי הסתגלות. הורדת גיל הזכאות לפנסיה לגיל 32 יש לה השלכות רבות שלא מקובלות עלינו, ואם תתקבל ייתכן שהממשלה תרצה למשוך את הצעת החוק שבה ביקשנו להעלות את גיל הפרישה ולא להוריד אותו".
כץ אמר בתגובה לפני שנעל את הישיבה: "אנחנו ברשות המחוקקת מנהלים ועדה רצינית ועניינית ואני לא מחויב להסכמים שבין האוצר לצה"ל. אנשי האוצר לא רגילים לזה והביאו אותי עד לראש הממשלה כדי שהנושא לא יעלה לדיון בוועדה הזו, כפי שעמדתי על כך, אך בצה"ל ובאוצר לא משלימים עם ההכרעה שנפלה, אני חוזר וקובע לא יופלו לרעה לעומת עובדי המדינה" והדיון הופסק.