לאחרונה החליטה הממשלה להעלות הילוך בכל הקשור לטיפול בבעיית המסתננים. בנוסף לאיסור להעסיק מסתננים, החלה בניית הגדר בגבול מצרים והוחלט על הקמת מתקן כליאה בסגנון "מרכז פתוח" שאותו ארגוני הזכויות מיהרו לכנות "גטו".
במהלך השיחה סיפר מוסא על המציאות המזוויעה עמה נאלץ להתמודד במולדתו. "הרבה אנשים מתו מסביבי, הרבה ברחו. הילדים לא למדו ולא הלכו לבית הספר". לדבריו, "כשברחנו לסודן, שם היה לנו עוד יותר גרוע, כי לא אהבו את הדרפורים. ברחתי לישראל, כי רציתי להציל את החיים שלי וחשבתי שיעזרו לי".
"פיטרו אותנו ואמרו שלתת לנו עבודה זה בניגוד לחוק", סיפר מוסא, "ניסיתי להסביר להם שזה יהפוך אותי להומלס ושלא יהיה לי איך לקנות אוכל, ושגם שמעתי בחדשות שעדיין לא מתחילים לתת קנסות. לא הקשיבו לי. אני לא יודע איך אחיה, עם איזה כסף אני אקנה אוכל. מצד אחד המדינה יודעת שאנחנו פליטים ועוזרת לנו להיכנס לכאן ומצד שני אומרת שאנחנו באים בשביל העבודה. אבל אם לא אעבוד, לא יהיה לי איך לאכול ואיפה לישון. עוד מעט אצטרך לעזוב את הדירה ולעבור לרחוב. אני ממש לא יודע מה לעשות".
גם ההחלטה על הקמת המתקן החדש בנגב הגבירה את תחושת המועקה של הפליטים. "אנחנו כל הזמן מדברים על זה ולא מבינים למה עושים לנו את זה", אמר מוסא.
הוא הוסיף: "אנחנו בני אדם, לא חיות. באנו לכאן כדי להציל את החיים שלנו ואין לנו שום זכות לדבר כאן. נעשה את כל מה שהממשלה תגיד, אני מאוד מקווה שלא יעשו לנו את זה בסוף. שמעתי שבהרבה מדינות בעולם עוזרים לפליטים ואני לא מבינה למה פה לא רוצים לעזור לנו, אנחנו מאוד חלשים. המחנה הזה מתאים יותר לחיות, לא לאנשים".
בתוך כך, יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט, קורא לכנס ישיבה דחופה בוועדת הפנים שמטרתה "להפסיק את תופעת ההסתננות". הוא גם הקים צוות של ראשי ערים בראשותו של ראש עיריית אילת, יצחק הלוי, שתפקידו לקבוע ולהתוות מדיניות בשיתוף עם משרדי הממשלה על מנת להגביר את המודעות ולהביא לפתרון לבעיית המסתננים.
"באין פתרון חד ומיידי, מדינת ישראל תאבד עצמה לדעת", קבע בוחבוט.
במוקד לסיוע לעובדים זרים אמרו בתגובה לפעולותיה של הממשלה בכל בנוגע לטיפול בפליטים כי "הן עלולות לדרדר את הפליטים לאסון הומניטארי וחרפת רעב".
במוקד סיוע הביעו חשש שמתקן הכליאה בנגב יהיה לא פחות מאסון הומניטארי. "לאור התנאים הקשים בהם מוחזקים מבקשי מקלט בכלא קציעות, כאשר ילדים קטנים כלואים באוהלים בצפיפות עם אמהותיהם ללא תנאים ראויים, לא ברור כיצד מדינת ישראל תוכל להקים מתקן גדול בהרבה שלא יהפוך מיד לאסון הומניטארי ולחרפה".