בארה"ב זה נראה אחרת: עם מבחני כניסה תובעניים, הכשרה מקצועית מדוקדקת ובעיקר ציוד הולם ומבנה ארגוני של צבא, שירותי הכבאות האמריקניים לא צריכים אסון לאומי כדי להיחשב חביבי הציבור. ההיסטוריה המפוארת של כבאי ניו-יורק, לדוגמא, מתחילה כבר ב-1648. מאז הרבה מים עברו בזרנוקי ה-FDNY וגם מספר אנשי הצוות גדל והתרחב ל-11,600 כבאים ו-3,200 כבאים השייכים לצוותים רפואיים.
הכבאים עוברים הכשרה בבית ספר ייעודי, שם הם לומדים כיצד להיערך למגוון האתגרים שמציבה עיר ענק עם חמישה מחוזות וכשמונה מיליון תושבים. סביבת העבודה שלהם מגוונת וכוללת רבי קומות בלב מנהטן, בתי עץ בשכונות המגורים וכמובן מערכת התעלות המסועפת של הרכבת התחתית. חלק מהכבאים אף מוכשרים לתת מענה ראשון במקרה של מתקפה כימית, ביולוגית או של "פצצה מלוכלכת".
אירועי 11 בספטמבר הביאו לשיא את ההערכה שרוחש הציבור האמריקני בכלל, והניו-יורקי בפרט, ל"אמיצים ביותר". באותו יום הוזעקו יותר מ-400 כבאים למגדלי התאומים, 343 מהם מצאו את מותם בעת שטיפסו ממפקדת החירום שבקומת הקרקע אל הקומות העליונות לצורך חילוץ נפגעים. אחת התמונות הזכורות מאז היא של הנשיא לשעבר, ג'ורג' בוש, עומד על תלי הריסות התאומים ונשען על כבאי. תוך זמן קצר הפכו ראשי התיבות של מחלקת האש לכותרת מבוקשת על כובעי מצחיה וחולצות.
תנאי הקבלה לתפקיד מעידים אף הם על הרצינות בה לוקחים האמריקנים את משימת הכיבוי.
כבאי היערות צריכים לעמוד במטלות עבודה מפרכת של 16-18 שעות ביממה, עם מטען של כ-12 קילוגרם על גבם. המיונים כוללים גם מבחני סיבולת קשים בתנאי שטח, וכן ריצת 2.5 קילומטר שעליהם לסיים תוך 11 דקות.
השלב הבא הוא הכשרה ספציפית להתמודדות עם כיבוי שריפות. הצוערים עוברים קורסים להבנת התנהגות האש, ולומדים על דרכים למנוע ולדכא אותה. בנוסף הם לומדים להפעיל כלי עבודה מקצועיים כמסורים חשמליים, משאבות ומנופים.
בדומה למצב בישראל, גם משכורתו של כבאי אינה מרנינה, לפחות לא בשנותיו הראשונות. משכורת התחלתית עומדת על כ-1,500 דולר בחודש, וממוצעת אינה עולה על 3,000 דולר. ואולם, במצב התעסוקה הנוכחי בארה"ב, בו האבטלה נוסקת ל-9.6 אחוזים, משרת כבאי עם תנאים סוציאליים מובטחים נחשבת לנחשקת ביותר.