"תנועה ציבורית" תפגין באוניברסיטת תל אביב
החל מיום שלישי תקיים להקת המיצגנים סדרה של אירועים שידמו הפגנות, טקסים ומצעדים בקמפוס המנומנם כחלק מפעילות "תרגיל באזרחות". המארגנים: "אנחנו מנסים להציע צורות חדשות להתנהגות של אנשים"
אחרי שפקדו את הקמפוס של אוניברסיטת היידלברג בגרמניה, שבים חברי "תנועה ציבורית" ארצה בדרכם לפעילות באוניברסיטת תל אביב. מיום שלישי ועד חמישי (7-9 בדצמבר) יקראו חברי התנועה לסטודנטים להשתתף באירועי "תרגיל באזרחות" השונים בקמפוס - סדרת מיצגים בסדר גודל משמעותי בדמות מפגן כח פוליטי, טקס, הפרות סדר, צעדה, תרגיל התנהגות ציבורית, כמו גם הרצאה של ד"ר יגאל דותן בליווי להקת "קרוסלה" .
"בפעולה ימומשו תרחישים שונים של התאספויות ציבוריות ואירועים קיצוניים באוניברסיטה, והיא תתחקה אחר האפשרויות השונות למגע, תנועה וחילופי רעיונות שנוצרות במרחב האוניברסיטאי", מסביר עומר קריגר, ממארגני הקבוצה. "מדי ערב תסתיים הפעולה במפגש פתוח של כל המשתתפים, לשתייה ושיחות בעקבות התרגיל".
אתם מציגים ומשחקים עם סמלי מדינה וצורות של התארגנות פוליטית. זאת פעולה פוליטית או עבודת אמנות?
"תנועה ציבורית התמקמה כבר לפני ארבע שנים על תחום החפיפה שבין אמנות לפוליטיקה, בין הגוף לסמל. אנחנו מנסים להציע צורות חדשות להתנהגות של אנשים, הופעה של מדינות, כוריאוגרפיות של ציבור, בשילוב של אחריות ודמיון. אנחנו שואפים לרגע שבו אי אפשר יהיה לטעון ברצינות שאפשר להפריד בין אמנות לפוליטיקה, כמו בדיון סביב פרשת היכל התרבות באריאל. אולי אפשר לנתק בכוח בין השניים, אבל זה פשוט לא מעניין.
"תנועה ציבורית" מרעישה את קמפוס היידלברג (צילום: מרטין קסלר)
"אנחנו נשמח לקיים פעולה באריאל, בדיוק משום שאי אפשר להפריד בין השניים. אנחנו פועלים בחסות האמנות כדי לייצר סיטואציות פוליטיות שאנחנו מעצבים. לא משרתים אף אידאולוגיה מסוימת, לא עובדים בשביל אף אחד. אנחנו משרתי ציבור. כמו כבאים, מאבטחי אישים, האנשים שמציירים את החצים על הכביש, שוטרים, שגרירים. מניעים אותנו התשוקה לעתיד, אהבת החדש, הרצון לעוצמה, הכיף שבלהיות יחד".
למה בחרתם לקיים את האירוע דווקא באוניברסיטת תל אביב?
"אנחנו אוהבים את האוניברסיטה. ברגעיה היפים והשקטים היא כמו מנזר חילוני נפלא, מלא באנשים שמוסרים בו את גופם למדע ואת רוחם לחקר האנושות והעולם. זהו מקדש של חיי עיון והרהור,
חשיבה חופשית והטלת ספק בכל. העבודה האינטלקטואלית, כמו העבודה האמנותית, היא במיטבה כשהיא ללא תכלית. מדי פעם היא פולטת לנהר החיים המצאה, גילוי או רעיון שמשנים לעולם את חיינו.
"הקמפוס יפה ושלו, נעים לרבוץ על הדשא מכורבל בחברות וחברים ולקרוא ממיטב היצירה האנושית בכל הזמנים. לאוניברסיטת תל-אביב אף פעם לא היה מאי 68. היה לה יוני 67. הסטודנטים שם אוהבים הפוך עם קצף, לא מתעניינים במהפכות. היא רחוקה ממרכז העיר ודבק בה דימוי של פארק ידע צפון-תל-אביבי שמרני ושמאלני. אנחנו בודקים את הדימוי הזה ואת האפשרויות הלא-ממומשות שיש למעמד הסטודנטיאלי ולאוניברסיטה כמרכז תרבות של צעירים".