אפי אוזן

אמריקה זה כבר לא מה שהיה פעם. אז פתחנו מסעדת שניצל

אפי אוזן (46) שפתח את "שניצל אקספרס" ברחוב 39 וברודוויי לפני למעלה משנה, קיבל את ההשראה לפתיחת המקום מ"שניצי”, השניצליה הברוקלינאית שבקוני איילנד אווניו, בה נהג לאכול באופן קבוע.

כשחיפש את דרכו בעסקי המזון, שקל אוזן לקנות את "בורגר באר” השוכנת גם היא על קוני איילנד אווניו, אבל המשא ומתן הופסק לאחר שהבעלים התחרט. אוזן מספר כי ברגע שראה את החלל בו שוכנת היום השניצליה שלו, הוא הרגיש שזה המקום שישווק את כל סוגי השניצלים הכשרים האפשריים.

 

אחרי עסקי הנדל"ן והרהיטים בהם עסק, הקמת המסעדה לא הייתה קלה כלל. אוזן מצא את עצמו עובד שעות ארוכות כשהנחמה היחידה שלו היא באנשים הממלאים את המקום מהרגע שפתח.

למרות שהעסק הולך טוב והמקום עמוס בסועדים יהודים שעובדים בגארמנט סנטר הסמוך, לאוזן, שהגיע לניו-יורק לפני 33 שנים, כבר ברור שהוא את הילדים שלו ידחוף ללימודים. היום, הוא אומר, מי שאין לו השכלה ותארים לא יכול להצליח בחיים, כי הזמנים השתנו ואמריקה היא כבר לא מה שהייתה.

 

איזו אמריקה אתה זוכר?

"הגעתי לאמריקה כשהייתי בן 13. גרנו בספרינג ואלי שבאפסטייט ניו-יורק. לאבא שלי היה שם חבר שעבד בנדל"ן והלכנו לגור לידו. באנו לאמריקה עם הרבה כסף, כי לאבא שלי הייתה חנות רהיטים מצליחה ברחוב בן יהודה בתל אביב ומפעל. לניו-יורק נסענו כי יום אחד נכנס לאבא שלי ג'וק בראש, לנסוע לאמריקה. הוא סמך על החבר שלו שהיה חבר ילדות והגיע לניו-יורק שנים לפנינו, אבל זה התגלה לנו כנוכל. הוא לקח לנו את כל הכסף באמצעות עסקאות כושלות שהשקיע בנדל"ן. נשארנו בלי כלום ולא הייתה ברירה אלא לנסוע לברוקלין ולהתחיל מחדש. מזל שלאבא היה מקצוע כי הוא היה נגר והוא התחיל לעבוד כפועל. היה לנו קשה מאוד, אבל אבא הצליח להתקדם ולבנות את עצמו מחדש”.

 

מה אתה עשית?

"בגיל 18 פתחתי חנות בגדים. היינו גם הראשונים שפתחו בקווינס חנות של הכל בדולר. בזמנו היו לנו ארבע חנויות, אבל בשנים האחרונות העסקים נהיו יותר קשים וסגרנו אותן. אני התעסקתי בהשקעות בנדל"ן ואבא יצא לפנסיה. שברנו את הראש במחשבות מה לעשות כי המצב בשוק הקמעונאי מאוד קשה והתחלתי להתעניין בקניית עסקים מוכנים. אחד מהם היה 'בורגר בר', אבל אחרי שהבעלים התחרט, חיפשתי מקום אחר וככה הגעתי לשניצל אקספרס“.

 

איך הקמת את העסק? אחרי הכל לא התנסית בתחום הזה.

"אמנם יש לי ניסיון של 30 שנה בעסקים, אבל החבר שלי, מנחם סודרי, מאוד עזר לי. יש לו מסעדה בברוקלין, 'גרוז'לם סטייק האוס'. הוא עזר לבנות את התפריט, למצוא עובדים, הסביר לי איפה קונים בשר ומשם כבר המשכתי הלאה. יש לי עובד ספרדי ועובד ישראלי בשם ישראל שעושה את המרק התימני הכי טוב בעולם”.

 

איפה אתה גר?

"אני נשוי עם חמישה ילדים וגר במידווד שבברוקלין”.

 

איפה אתה בעצמך אוכל?

"פעם הייתי אוכל הרבה בחוץ, היום אני אוכל בבית את האוכל שאני מביא מבחוץ. אשתי מבשלת לילדים ובמשך היום אני אוכל בעבודה”.

 

מה אתה אוכל?

"אני מבקש מישראל שיכין לי איזה סנדוויץ' טוב. יש לנו 13 סוגי שניצלים שבאים בבאגט. שניצל ישראלי (עם פירורי לחם), ספרדי (חריף), ים תיכוני (עם זעתר), איטלקי”.

 

עם ספגטי?

"עם תבלינים מיוחדים. יש לנו גם שניצל פרצל שטבול בפירורי פרצל במקום פירורי לחם. הרעיון הוא של חבר שעובד כמנהל בסופרסול הכשר שבאפר ווסט סייד. יש לנו גם שניצל אמריקאי עם קורנפלקס”.

 

היו לך עסקים מצליחים, איך זה שלא עברת ללונג איילנד?

"אני לא אוהב את לונג איילנד. אני בחור קצת דתי, שומר שבת, ואני אוהב את ברוקלין. אני רגיל למקום הזה, השורשים שלי פה. אני מתפלל בבית הכנסת 'בית שאול מרים' שבאווניו S ורחוב 22. סה בית כנסת סורי ויש בו הרבה ישראלים”.

 

אז אתה חושב שאמריקה היא כבר לא אמריקה?

"אמריקה זה לא מה שהיה פעם ונראה לי שהיא לא תחזור למה שהייתה פעם. אני מדבר על האווירה, במיוחד כשמדובר בעסקים קטנים. אולי אני טועה, אבל אני מרגיש שפעם היה יותר קל לעבוד, לחיות. היום יש יותר טכנולוגיה, בגלל זה אני אדחוף את הילדים להתקדם בלימודים. שילמדו, שיהיה להם מקצוע, שיהיה להם גב שלי ולהרבה אנשים כמוני אין”.

 

למה אתה מתכוון?

"אני בן 46. לא שאני מבוגר, אבל מה בן אדם בגילי בלי מקצוע יכול לעשות בגיל הזה ובזמן כזה? רק להיכנס לעסק זה או אחר. לא הייתי רוצה שהילד שלי יאבק כמו שאני נאבקתי”.

 

אחרי יותר משלושים שנה כאן, אני מניחה שהסתגלת לחורף.

"אני שונא את החורף, לא סובל אותו, אבל אין ברירה ואני לובש גטקעס ומעיל וממשיך. בכל הזדמנות שיש לי אני נוסע לפלורידה".

 

ולישראל?

"לא הייתי בישראל כבר שבע שנים”.

 

איך זה?

"אין לי שם חברים וגם הקשר עם בני הדודים שגרים שם הוא לא כמו הקשר שהיה לנו לפני עשר שנים".

 

אז אין סיכוי שתחזור לחיות שם.

"לא היה אכפת לי לחשוב על זה. מעולם לא חשבתי שאגיד את זה, אבל הנה היום אני אומר".