מדינת ישראל מקבלת ומבצעת החלטות - אך ורק בעת משבר. שוב נוכחנו בכך באסון השריפה בכרמל. כמו בהשקעות בתשתיות כיבוי כך בתשתיות מים. בימים כתיקונם, לא מתבצעות רפורמות ובטח שלא נבנות תשתיות יקרות "סתם כך", כי באמת צריך. כנראה שבאמת היינו זקוקים לשבע שנות בצורת וועדת חקירה אחת, כדי לקדם מפעלי התפלת מים, כדי להפקיע את ניהול משק המים העירוני מהעיריות הרשלניות והבזבזניות ולהעבירם לתאגידי מים מקצועיים, שכל הכנסותיהם מוקדשות לתשתיות מים, כדי לפתוח בקמפיין אגרסיבי לחסכון במים, כדי להתקין "חסכמים", כדי לקבוע מכסות מים בענף החקלאות המתאימות למצאי המים, כדי להתחיל אולי סוף-סוף לטפל באקוויפר החוף המזוהם בזיהומים תעשייתיים, וכדי לקבוע בתקנות תקן מחמיר לטיהור השפכים, על מנת שיוכלו לשמש בשימוש חוזר לחקלאות.
כל החוליות החשובות הללו עולות כסף. מפעלי התפלה, מאגרי נגר עילי ומי שיטפונות, תשתיות חדשות, אחזקת תאגידי מים, מניעת פחת מים וטיהור שפכים באיכות מעולה. הדבר החיובי הנוסף שקרה הוא שנקבע מחיר ריאלי למים. מוצר כמים, במדינה מדברית כמדינת ישראל, אכן אמור להיות מוצר יקר ערך, וכשמוצר הנהנה מצריכה קשיחה מתייקר - אנשים חוסכים. עובדה. מאז היטל הבצורת ועליות המחירים צריכת המים העירונית פחתה ביותר מ- 12%.
גשמים לעת הזו רק יקלקלו. האורות ברשות המים לא ידלקו עד שעת לילה מאוחרת בדיונים אחר פתרונות וקידום פרויקטים (וכיום הם דולקים! בעיני ראיתי!). הצוות הבין משרדי, מוסדות הות"ל וועדות להסרת חסמים למיניהן לא יחושו בבהילות ובדחיפות, וחזקה שהאוצר לא ישמן את גלגלי התהליכים השונים כי "אולי עכשיו מתחילות שבע השנים הטובות", כדי להעמיד אותנו בדיוק באותו מצב בעוד כמה שנים. מאידך, אם המאמץ המרוכז יימשך, יקודמו הפרויקטים השונים, והכול ילך למישרין, יסופקו מים מותפלים שיספיקו לכ-60-70% מצריכת המים הביתית, ככל הנראה כבר בשנים 2013-2014.
עלינו להודות בכך שוועדת החקירה הממלכתית פספסה הזדמנות פז להוביל לשינוי אמיתי בנורמות. הוועדה קבעה ש"אין מנוס מהמסקנה שהדרג המקצועי במשרד האוצר לא פעל לביצוע החלטות הממשלה כמתחייב מסדרי מינהל תקין", ודנה במסגרת מסקנותיה ב"הערמת קשיים על ביצוע החלטות שהתקבלו ולא עלו בקנה אחד עם השקפת האוצר". מספיק היה שהוועדה תסיק מסקנות
אישיות כנגד אלו שהחליטו על עיכוב פרויקטים, שכבר הוכרע לגביהם בעבר כי הם נחוצים על-מנת לצרוב תודעתית מסקנה על-פיה תשתיות מים נחוצות - אין מעכבים. זה לא קרה, והמשגיח ממרומים החליט גם זאת הפעם שלא להושיב רוח ולא להוריד גשם.
המסקנה, כמו גם המסקנה מאסון הכרמל, מתבקשת אך כואבת: צריך כנראה עשור שנים של בצורת ומחסור, ואולי גם הפסקות בהזרמת המים, כדי לעשות כאן סדר ושינוי אמיתי מהיסוד.
עו"ד גידי פרישטיק הינו שותף במשרד עורכי הדין מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין מומחה בדיני מים ומייצג תאגידי מים.