בחוץ משתוללת סערה, שלא ברור מאיפה נחתה עלינו, ולמה לא היתה כאן לפני שבוע, כשההר הירוק תמיד הפך לחורבות של שחור ואבל. למרות הציפייה הדרוכה לגשם שיגאל אותנו מחמסינים מלווים באלרגיות קשות בדצמבר, מבחינתי הוא תמיד מביא איתו אפרוריות פנימית, מחשבות נוגות ורצון עז להישאר מתחת לשמיכה.
באפרוריות החורפית משתקפים קמטי הבוקר על הפנים שלי במראה ונראים עמוקים יותר ומחמיאים עוד פחות מתמיד. כשחיים במדינה שמתגאה בהתמחות מובילה בהנדסה גנטית וייצור פירות וירקות מוצקים וחלקים עם חיי מדף אינסופיים, קשה להילחם במחשבה שיש חוסר צדק מסוים בכך שדווקא אנחנו, בנות האדם, נקראות להתמודד עם פגעי הטבע ולקבל את ההזדקנות כדבר טבעי.
אותה הזדקנות (או שמא יש לומר התבגרות?) שמביאה פירות וירקות אל קצם בפח האשפה, משווקת לנו, נשים בשלות שנערותן כבר מזמן מאחוריהן, כמו מתנה, אתנחתא שמביאה איתה בגרות, תבונה ואפילו רגיעה מסויימת. רגיעה שמאפשרת לנו לפנות מקום בחיינו העמוסים ולייצר שמחות גדולות מדברים קטנים שהם לכאורה מובנים מאליהם. למשל מפגש ראשון עם ירק או פרי בתחילת העונה.

(צילום: מיכל וקסמן)
יש משהו כל כך נכון, בסיסי ומנחם בהופעה סדירה של פירות וירקות בעונתם. בארץ שאין בה עונות ואפילו מזג האוויר שלה מסרב להבטיח יציבות ונקודת אחיזה ודאית, טוב לדעת שיש משהו קבוע, בטוח ואמין, שיסמן זמן ומקום וישלח אותנו באחת אל המטבח לשחזר טעמים מוכרים שאפשר לבנות עליהם שתמיד יהיו כאן אם רק תהיה לנו סבלנות לחכות לזמן הנכון. הילדים שלי מוכנים לאכול תותים כל יום כל החיים. התות הראשון השנה זכה מהם, ילדי שובע רוויי ריגושים שכמותם, לקריאות שמחה והתפעלות ששמורות בדרך כלל רק לקומיקס חדש (הוא) או בובת פיה חדשה (היא).
בביקור השבועי שלי אצל הירקן, בעודי אוספת קופסאות של תותים, שמחתי לפגוש ארגז של ארטישוקים. נפרדתי מהם בצער לפני פחות משנה. התנצלתי בפני הקוצים האציליים שכבר היו פתוחים מדי, לא מספיק פריכים וירוקים ועם המון שערות קשות סביב ליבותיהם הסיביים. הבטחתי לחזור ולהיפגש בעוד שנה, כשיפציעו אחיהם הצעירים והזקורים. כי אלה סדרי עולם. זקן מפנה מקומו לצעיר ממנו ועושה ככל יכולתו להיפרד כשמידה של חן וחסד עדין מצויות בו ועוטפות את מורשתו לדורות הבאים.
ובאמת שמחתי לפגוש אותם שוב, את הארטישוקים הראשונים של העונה. סגורים ודוקרניים, מזדקרים בשחצנות בארגזים ומבטיחים לכבוש אותי בליבם הצעיר והפריך. קחי אותנו הביתה, קרצו לי בשובבות. אנחנו כבר נחזיר אותך אל טעמי ילדותך וננחם אותך בריפוי בעיסוק של תלישה וכרסום אליו התגעגעת כל-כך. ולרגע אני שוכחת מקרירות אפורה ורוחות מבהילות, ואפילו מקמטים עמוקים במיוחד על הפנים, ומאמינה שבפרח הירוק-סגול הזה, שחוצו קוצני וליבו עדין וענוג, יש הבטחה להתחדשות, לטעמים מוכרים של אדמה וגשם ושדות רעננים וגם קצת סדר, חוקיות ונקודת אחיזה קבועה בעולם של סערות פתאומיות ופגעי גיל שהקדימו את זמנם.
כך תבחרו ארטישוק:
ארטישוק, כמו כל ירק כמעט, הכי טעים כשהוא צעיר וטרי מואד. במצב כזה הלב עדין ולא סיבי וגם קצות העלים שנאכלים רכים ובשרניים יותר. איך תדעו שהארטישוק טרי? העלים צריכים להיות בעלי ברק, פריכים ונשברים בקלות, והירק כולו בצבע ירוק חזק מהגבעול ועד קצות העלים. כשהגבעול משחיר, העלים מתקפלים מבלי להישבר והקוצים בקצוות שלהם מצהיבים, סימן שהארטישוק נקטף מזמן וכבר ידע ימים טובים יותר. עוד סימן לגיל מופלג הם עלים פתוחים. חפשו ארטישוקים סגורים שנראים כמו ניצן של פרח שעוד לא נפתח.


(צילומים: מיכל וקסמן)
כך תחשפו לב של ארטישוק שלא בושל:
מקלפים את העלים מבחוץ פנימה, בתנועת תלישה, עד שמגיעים אל שכבת העלים הפנימיים שהם רכים ודקים וצבעם סגלגל. אותם כדאי כבר לחתוך בסכין עד הבסיס השעיר של הארטישוק. את שאריות העלים הדקים ואת השערות שמרפדות את ליבו של הארטישוק מסירים בעזרת סכין קטנה וחדה או שפיץ של קולפן ירקות. הניקוי מתבצע בתנועה סיבובית ובעדינות, שלא לפצוע את הלב.


(צילומים: מיכל וקסמן)
כך תמנעו השחרה:
בשר הארטישוק משחיר מייד עם בואו במגע עם אוויר. לכן כל חתך שעושים בו מחייב מריחה מיידית בלימון כדי למנוע את ההשחרה. אחרי קילוף הלב ועד לסיום עבודת הקילוף של שאר הארטישוקים, כדאי להניח את הלבבות הנקיים בקערית מים מעורבבים במיץ לימון סחוט טרי.

(צילום: מיכל וקסמן)
כך תבשלו ארטישוק:
מסירים את הגבעול של הארטישוק בסמוך לנקודת החיבור שלו לגוף הארטישוק. מניחים את הארטישוקים בסיר רחב, זה ליד זה, בצפיצות ובשכבה אחת. מפזרים חופן מלח על הארטישוקים מלמעלה וממלאים את הסיר במים עד 2/3 גובהם. מכסים את הסיר ומביאים לרתיחה על להבה גדולה. מרגע רתיחת המים מבשלים את הארטישוקים 20 דקות נוספות ברתיחה מתונה. כעבור 20 דקות מוציאים את הארטישוקים מהמים. אם אוכלים אותם חמים מגישים מיד. אם לא, שוטפים במים קרים להפסקת תהליך הבישול.
בניגוד למיתוס הרווח אין צורך לבשל ארטישוק בישול ארוך. כמו שתגלו בהמשך, אפשר ואפילו מומלץ לאכול ארטישוקים מבלי לבשלם. אם כבר מבשלים, עדיף לשמר את פריכותם (אל-דנטה) ולא לרצוח אותם בבישול ארוך שיגרום להם להיות קמחיים ומכובסים.
המרכיבים:
2 ארטישוקים טריים מאוד
2 לימונים
קערת מים
קורט מלח גס
שבבי פרמזן איטלקי אמיתי
1 כף שמן זית

(צילום: מיכל וקסמן)
אופן ההכנה:
המרכיבים:
4 ארטישוקים טריים מאד
3 לימונים
קערת מים
1 בצל לבן גדול
1/2 כפית מלח גס
2 כפות שמן זית

(צילום: מיכל וקסמן)
אופן ההכנה:

(צילום: מיכל וקסמן)
זוהי וריאציה נחמדה ופשוטה להכנה ולהגשה של ארטישוק מורתח בשלמותו. מצוין להגשה כתוספת לבשר או כארוחה קלה בפני עצמה ואפילו לפיקניק או לטיול.
המרכיבים:
6 ארטישוקים יפים, צעירים וסגורים
סיר גדול עם מים
חופן מלח גס
לרוטב:
1 לימון גדול ועסיסי
1/2 כפית מלח גס
1/4 כוס שמן זית
אופן ההכנה:

(צילום: מיכל וקסמן)