תמונות צבעוניות

"תמונות צבעוניות/ של כל הדברים הראויים למאכל: גלויות דואר/ מלוכלכות/ ומילים, מילים, מילים/ על פני כל דבר/ לא נותרו עיניים או אזניים/ לעשות את שעליהם לעשות במה שהוא שלהם". שירים מאת צ'ארלס אולסון לרגל 100 שנה להולדתו

"אביב" מתוך "ואריאציות בשביל ג'ראלד ואן דה וִילֶה"  

הַקַּרְנִית

מְאִירָה אֶת הַיּוֹם.

 

יָרֵחַ שֶׁל אַפְּרִיל

מְקַלֵּף אֶת הַלַּיְלָה.

 

צִפֳּרִים, לְפֶתַע פִּתְאֹם,

הֵן הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים

 

הַדְּבוֹרִים הָפְכוּ אֶת הַפְּרָחִים

לְמַכְתֵּשׁ, נִצָּנֵי הַפֵּרוֹת

"הדבורים הפכו את הפרחים למכתש"

 

מֻשְׁלָכִים אַרְצָה, הָרוּחַ

הַגֶּשֶׁם כּוֹפִים מָרוּתָם עַל הַכֹּל. רַעַשׁ-

 

אֲפִלּוּ עַל הָאֲוִיר הוֹלְמִים סִיסֵי הַלַּיְלָה

כְּעַל תֻפִּים, וַאֲנַחְנוּ נִהְיִים

 

עֲסוּקִים לְמַעֲלֶה רֹאשׁ, אֲנַחְנוּ חוֹפְרִים, אֲנַחְנוּ נָעִים,

אֲנַחְנוּ פּוֹרְצִים הַחוּצָה, אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים. הַסּוֹד

 

שֶׁאָבַד אֵינוֹ מִסְתַּתֵּר

אַף לֹא מְגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ, הוּא מַצִּיג אוֹתוֹת

 

לְרַאֲוָה וַאֲנַחְנוּ אָצִים

לְהַשִּׂיגָם. הַגּוּף

 

מַצְלִיף בַּנְּשָׁמָה. בִּתְשׁוּקָתוֹ הַגְּדוֹלָה

הוּא תּוֹבֵעַ אֶת סַם הַחַיִּים

 

בְּשַׁאֲגַת הָאָבִיב,

חֲלִיפוֹת הַמָּהוּת. קִנְאָה

 

מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ מִכָּאן וָהַלְאָה. אַשְׁמַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ

שֶׁהֵם אֵינָם אֶחָד-

 

שְׁעוֹן הַשַּׁחַר פּוֹעֵם

וִיחִידוּת: אֲנַחְנוּ מַצְדִיעִים לָךְ

 

עוֹנָה שֶׁל הֶעְדֵּר מְלָאכָה קְלוֹקֶלֶת

 

שירי-הזמר של מכסימוס

שיר-זמר 1

תְּמוּנוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת

שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הָרְאוּיִים לְמַאֲכָל: גְּלוּיוֹת-דֹּאַר

מְלֻכְלָכוֹת

וּמִלִּים, מִלִּים, מִלִּים

עַל-פְּנֵי כָּל דָּבָר

לֹא נוֹתְרוּ עֵינַיִם אוֹ אָזְנַיִם

לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בְּמַה שֶּׁהוּא שֶׁלָּהֶם (הַכֹּל

נִפְלַשׁ, הֻפְקַע, חֻלַּל, כָּל הַחוּשִׁים

לְרַבּוֹת הַמֹּחַ, אוֹתוֹ פּוֹעֵל בִּתְחוּם מַה שֶּׁהוּא

וְאוֹתוֹ חוּשׁ אַחֵר

שֶׁהֻתְקַן כְּדֵי לְהַעֲנִיק לַעֲלוּבִים בְּיוֹתֵר, אוֹ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הַעֲלוּבִים,

אוֹתָהּ נֶחָמָה (הַמְשַׁמֶּנֶת

הַמַּרְגַּעַת

 

אֲפִלּוּ אֶת קְרוֹנִיּוֹת-הָרְחוֹב

 

שִׁיר-זֶמֶר

"כל הדברים הראויים למאכל: גלויות דואר מלוכלכות" (צילום: GettyImages)

 

שיר-זמר 2

הַכֹּל

שָׁגוּי

וַאֲנִי נִשְׁאָל-שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי (גַּם אֲנִי מְכֻסֶּה

בִּשְׁיָרֵי הַלִּוְיָתָן שֶׁלִּי) לְהֵיכָן

נֵלֵךְ מִכָּאן, מַה נּוּכָל לַעֲשׂוֹת

כְּשֶׁאֲפִלּוּ שֵׁרוּתֵי הַצִּבּוּר

מְזַמְּרִים?

כֵּיצַד נוּכַל לָלֶכֶת לְמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ (כָּל הַגּוּפוֹת

קְבוּרוֹת

בִּקְבָרוֹת רְדוּדִים?

 

 

אמריקה מציינת בימים אלה מאה שנה להולדת המשורר צ'ארלס אוֹלְסוֹן, הדמות הבכירה והמכרעת בקבוצה שכללה את רוברט קרילי, דניז לברטוב, רוברט דאנקן וסופרים אחרים שנקבצו סביב "מיכללת ההר השחור". 

אולסון היה החוליה המתווכת בין עזרא פאונד וויליאם קארלוס ויליאמס ובין משוררי ה"ביט".

 

צ'ארלס אולסון נולד ב-27 בדצמבר 1910 בווּסְטֶר שבמדינת מאסאצ'וסטס לאב משוודיה ולאם אירית-אמריקאית. הוא לא התחנך באוניברסיטאות-היוקרה ווֶזְלִיֵין, ייל והארווארד, אך בכל זאת קיבל מהראשונה תארי בוגר ומוסמך, הורה באוניברסיטאות קלארק והארווארד, וב-1948 הוזמן להרצות ב"מיכללת ההר השחור", מיכללה ניסויית רבת השפעה בתחום האמנויות.

 

שלוש שנים אחרי כן נעשה לראש המיכללה ושימש בתפקיד זה חמש שנים, כששמו הולך לפניו על שיטת ההוראה הדינאמית, הבלתי-צפוייה, הן שם והן באוניברסיטת-המדינה של ניו יורק שבעיר בופאלו. הוא נפטר ב-10 בינואר 1970. (קרנית: עץ נוי מצוי בחוף המזרחי של ארה"ב) תירגם מאנגלית משה דור.