חתונה שוויונית - הלכה למעשה

בית הלל ובית שמאי הצליחו להניח את המחלוקות בצד, והתחתנו אלה עם אלה. אך במדינת ישראל שבה יש המון "בתים" ומחלוקות, נשמע רק קול אחד בערי ישראל ובחוצות ירושלים - זה של הרבנות. הגיע הזמן למצוא אלטרנטיבה

לא רבים יודעים כי בישראל נערכות חתונות המשלבות טקס דתי וחילוני בחופה אחת. אני עצמי הייתי שותף לטקס כזה, שבו הייתי הרב החילוני, מטעם מכון "תמורה - יהדות ישראלית". הפחד מהרבנות ומשלילת הסמכות להשיא זוגות, מונעת משותפי לעריכת הטקס, הרב האורתודוכסי, להיחשף ולשתף אתכם בפרטים. ואף על פי כן, מוכיחה החתונה הזו שאפשר, עם המון רצון טוב, ליצור טקס אידיאלי לזוג המעוניין לשלב את המסורת והחידוש - תחת חופה אחת.

 

בתלמוד הירושלמי נכתב כי אף על פי שנחלקו בית הלל ובית שמאי - אלו אוסרים ואלו מתירים - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי . ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: "והאמת והשלום אהבו". אבל הטקס המשולב רוצה לדבוק דווקא במודל שבבסיסו מחלוקות קיימות, וטוב שכך, שהרי הן נשמת אפה של הדמוקרטיה. אולם מחלוקות אלו לעולם אינן פוגעות באיחודו של העם, ולכן נאמר בתלמוד הירושלמי שבית שמאי ובית הלל המשיכו להתווכח ולהתחתן, להתחתן ולהתווכח, אולם לא לגרום לכך שאי הסכמה, גדולה ככל שתהיה, תוביל לפירוד ואף למלחמת אחים.

 

קול אחד בחוצות ירושלים

תעודת הזהות הישראלית מגוונת בהרבה ממחלוקת בית הלל ובית שמאי. יש המון "בתים", וכל בית פוסק, מחליט או בוחר על פי זהותו ואמונתו, בתרבות של מחלוקות ודעות. אולם שלא כבית הלל ושמאי, שידעו להפריד בין המחלוקות האידיאולוגיות לבין החיים יחדיו – בימינו מביאות מחלוקות אלו מביאות לניכור בין ה"בתים" בחברה היהודית בארץ ובעולם.

 

זיווגים ונישואין הם סמל לעם חי ותוסס, על כן אומרים באחת משבע הברכות בחתונה כי אם ישמע קול ששון ושמחה של חתן וכלה בערי יהודה ובחוצות ירושלים, אזי אפשר יהיה לדעת שהעם היהודי מקיים בארץ אורח חיים נורמאלי, שבו מתחתנים, בונים משפחות ובתים, והופכים מנוודים לדיריי קבע.

 

אולם עד היום, יש רק טון אחד לקול הששון והשמחה במדינת ישראל ובחוצות ירושלים - של הרבנות. זרמים אחרים המצויים במחלוקת עם הרבנות, אינם יכולים להשמיע את ניגונם ולקבל על כך אישור מהמדינה. כאלו הן החתונות החילוניות והרפורמיות. דרישה זו של הרבנות מנוגדת לצו החיים של העם, ולתפיסה של בית הלל ובית שמאי שידעו לשכלל את תרבות המחלוקת למודל מצטיין. באמצעי לחץ ולובי פרלמנטרים, היא מונעת שילוב בין המחלוקות, וקיום משותף של דעות שונות על בסיס זהה ושוויוני.

 

מורשת הלל ושמאי

טקס הנישואין הדתי-חילוני מוכיח שעם הבנה לגבי הדברים החשובים באמת, אפשר להתגבר על פערי המחלוקות. בשיחות שקיימתי לפני הטקס עם הרב האורתודוכסי, שיתפנו בשקיפות ובכבוד את התחושות שיש לכל אחד לגבי חלקים בטקס. ברגע הקידושין שילבנו בין הטקס הדתי והחילוני: הקידושין של החתן את הכלה נערכו על ידי הרב האורתודוכסי, ואילו הכלה קידשה את החתן בקידושין שנערכו על ידי. הזוג חתם על כתובה לצד ברית זוגיות, וקראנו את שבע הברכות בחלוקה שווה.

 

גם לי וגם לרב האורתודוכסי היו חלקים בטקס שהיינו מוותרים עליהם לו היינו עורכים אותם כל אחד נפרד, אולם הצלחנו למצוא את הנוסחה שתאפשר לכולם להרגיש שהטקס הזה הולם את היושרה האמונית של כל אחד, ברגישות ותוך תיאום מלא עם הזוג, ששם לו למטרה שטקס כזה יתקיים. היתה זו הצהרה שטקס כזה אפשרי ומסמל שלמרות המחלוקות בין כל אחד מ"הבתים" – המגזרים, עדיין נקיים את המורשת שהשאירו לנו בית הלל ובית שמאי, וזוג בישראל יוכל להירשם ברבנות, ולהתחתן בטקס המנוהל על ידי רב אורתודוכסי ורב חילוני.

 

• גיא אורן הוא ממייסדיי אתר טקסים לקידום תרבות יהודית חופשית