סיפורה של טבעת

שלומית איבדה את הטבעת שלה. בפעם השלישית

"רועי, אתה חייב לעזור לי! אני לא מרגישה את האצבע שלי רועי! זה נורמלי שזה בצבע כחול? אוי לא רועי אני הולכת למות! תוציא לי את הטבעת הזו קיבינימט לפני שאני מאבדת את כל הזרוע!!!"

 

אני מסתכל על כף היד של שלומית ורואה את טבעת הנישואים האחרונה שקניתי לה דחוסה בצורה בלתי אנושית על הקמיצה. מה זה לא אנושית? ראיתם את הסרט "127 שעות" עם הבחור הזה שסלע מעך לו את היד? אוקיי אז יותר גרוע. טבעת הזהב נמחצה לקוטר חצי מילימטר אשר מונע ממחזור הדם להגיע לאצבע, עניין פעוט שגרם לאיבר המסכן וחסר האונים להכחיל ונראה שכל רגע הוא הולך להתכווץ לו ולנשור כעלה בשלכת.

 

"תגידי לי מה קרה לך חמודה? למה ביקשת את זה בכל כך קטן?"

"אתה באמת שואל למה? אתה רוצה שאני אאבד עוד טבעת??"

 

את הטבעות הראשונות קנינו בדאון טאון, ערב לפני החתונה. אני קניתי חתיכת מתכת עלובה מסוחר ברחוב ושלומית הלכה על משהו יותר פנסי ופוצצה איזה 15 דולר ברשת היוקרה "אמריקן איגל". טוב בסדר. חוצמקצת נוסטלגיה ורגשנות, אין שום ערך לטבעת שלי שנאכלת על ידי תשלובת כימית של תחמוצות והידרוקסידים על מדף הספרים. אז לא ממש אכפת לי שאין לשלומית מושג היכן אותה הטבעת הראשונה שחיתנה אותנו בבית העיריה.

 

את אותן הטבעות הזמניות החליפו מהר מאוד זוג טבעות אמיתיות ותואמות שהוזמנו אצל צורפת תכשיטים מוויומינג. שתי טבעות יחודיות בעבודת יד, עשויות מזהב ממוחזר שאותו התכשיטנית דגה במיומנות מתוך מעמקי נהר הקולורדו האימתני. כמובן, שבניגוד לכל כללי ההגיון, זהב ממוחזר יקר יותר מזהב רגיל אבל יאללה, טבעות נישואים זה הרי לכל החיים, אז מה אם זה עולה לי כמו תואר שני.

 

אולם, כידוע לכולנו, זמן הוא מושג גמיש למדי ובדיוק כמו שמאסר עולם הוא לא באמת "לעולם", כך גם במושגי הזמן של שלומית, לכל החיים זה בערך... בוא נאמר... חצי שנה.

 

ערב אחד הילדה חוזרת הביתה בדמעות "איבדתי את הטבעת" ושנינו אצים לתוך הלילה הרטוב ומחפשים טבעת זהב אחת קטנה מסביב לשכונה. בואו ונגיד שלחפש טבעת ברחובות ברוקלין הרגיש בערך כמו... לחפש טבעת ברחובות ברוקלין. בכל זאת, לאחר מאמצים משותפים וחיפושים נרחבים האבדה נמצאה והסבה אושר ועושר לאיזה שיכור חסר בית. אך לא לנו.

 

אתה רואה! זה בגלל שלא קנית לי יהלום! היא כועסת ואני שואל על מה את מדברת? והיא אומרת יהלום, יהלום, אתה יודע שתמיד רציתי יהלום אז מה אתה מביא לי טבעת ממוחזרת מזהב מצ'וקמק?! אתה לא יודע שדיימונדס אר דה גירל'ס בסט פרינד?! בטח שאני יודע! אבל תמיד חשבתי שפולקע זה שלומית בסט'ס פרינד, חוצמזה את מאבדת שתי טבעות נישואים ובאמת חושבת שתקבלי יהלום? והיא אומרת, לא, כי אתה לא אוהב אותי, ואני תוהה, מה הקשר בכלל? תקשיבי אם את ממש רוצה יהלום אני אקנה לך אחד. באמת? היא קורנת מאושר ואני אומר, בטח! נניח את האבן בכספת ובכל פעם שתרצי להסתכל ביהלום הנוצץ שלך תוכלי לסור לבנק ואפילו לעשות כמה סידורים בדרך. אבל בלי לגעת!

 

אחרי משא ומתן ממושך הגענו להסכם מוצלח יותר. שלומית תקבל טבעת כסף למשך תקופת ניסיון של שנתיים. אם היא תצליח לשמור על הטבעת כמו ילדה גדולה, היא תקבל שידרוג לטבעת זהב חדשה ואם זאת תחזיק מעמד שלוש שנים נוספות, או אז אלך לג'ארד וארכוש לה יהלום.

 

לא היה לכם ספק שטבעת הכסף אבדה אחרי כמה חודשים, כן?

"שלומית... תביאי את היד שלך... לא חסר כאן משהו?" – "מה?" – "טבעת, טבעת, איפה הטבעת?" – "על מה אתה מדבר??" – "נו שלומית, איפה הטבעת נישואים" – "קראו לך למילואים?!" – "לא שלומית! הטבעת כסף ניסיון שקנינו לך, איפה היא?" – "קשת בענן, פוני קטן, לזנייה חצילים ברוטב עגבניות!!"

 

ואחרי שגם זו אבדה שלומית הסתובבה כמעט שנה שלמה בלי טבעת ואני, כגבר נשוי ובבון מצוי, החלטתי שזה לא לעניין ולמרות הכל חייבים לסמן טריטוריה. הטבעת החדשה נקנתה בבית היוצר של ה. שטרן, הידוע בכינויו הרצל, והתקבלה באדישות רועמת ובשאלה הרטורית, "אתה רואה כאן יהלום? כי אני לא רואה כאן יהלום? אתה יודע מה יהיה ממש יפה על הטבעת הזו ככה באמצע? יהלום!"

 

אחרי מדידה מהירה הטבעת הוחזרה ליצרן להקטנה דרסטית פן תלך בדרך כל טבעת ושלומית, מסתבר, דרשה קוטר מיקרוסקופי שלא היה מבייש אף לא אום זעיר במחשבון קסיו. את הטבעת שלומית הצליחה להשחיל (פעם ראשונה בהיסטוריה בה משתמשים בחמאה בכדי לענוד טבעת ולא בכדי לשחרר אותה), אבל ברגע שהיא איבדה את התחושה באצבע היא הבינה שמשהו איננו תקין. הפצרתי בילדה לשמור על קור רוח ולזכור שבמקרה הכי גרוע אפשר יהיה לשים את הטבעת (והאצבע) על שרשרת צוואר ואם באמת תהיה כריתה, דיינו, הרי לא תאבדי יותר טבעת אף פעם.

למרות הכל פרסנו את כלי העבודה הנחוצים על השולחן. שמן זית, סבון ידיים, איי קנט ביליב איטס נוט באטר, חוט דנטלי בשביל לחבר את הטבעת לידית של הדלת ולטרוק חזק, פטיש, מסור ומלחם.

 

"מה אתה הולך לעשות עם פטיש ומסור???"

"לתקן את השידה במטבח, נראה לי שכל הקונסטרוקציה הולכת ליפול שם..."

"אה. ומלחם?"

"זה ליתר ביטחון. בשביל לחבר את האצבע בחזרה".

"אה. אוקיי".

 

אומרים שטבעת נישואים מסמלת את האינסופיות שבקשר. ובכן, אחרי שלוש טבעות (וידה של שלומית עוד נטויה) נראה שהאינסוף שלנו הוא יותר... חור שחור.