איך לעזאזל אשרוד עוד פרידה, בגיל 30 פלוס?

החיים לא רק אירוניים, אלא גם דינמיים: רק לפני חודש הכנתי ארוחות מפנקות לבן זוגי המאוהב והיתה לי משכורת שהספיקה לכל גחמותיי הנשיות. עכשיו, מתוך צירוף מקרים מרושע, נשארתי בלי אף אחד מהם, אבל אני חייבת להמשיך הלאה

חשבתי שאילו היה לי משאף כזה, שכל לחיצה עליו משחררת לריאותיי מסה גדולה של אוויר עם עוד כמה חומרים מאלחשים וקצת חומר שמכחיד זכרונות ספציפיים, יהיה לי יותר קל או לפחות אפשרי לעבור את החודש הקרוב. הטיפות ההומיאופתיות למיניהן לא מספיקות לי הפעם, לא עם כל המטען שאני נושאת.

 

אני מעשנת, מטפטפת, מעשירה את חברת הסלולר ועדיין מתרסקת כל רגע. איך לעזאזל אני הולכת לשרוד עוד פרידה, בגיל 30 פלוס, בלי עבודה ובלי סימני חיים ממנו, איך?

 

אין ספק שהחיים אירוניים ולא מפסיקים להפתיע אותך בדינמיות שלהם. אם רק לפני חודש הכנתי ארוחות ערב מפנקות לבן זוגי המאוהב, עבדתי במשרה עם שכר שענה על כל גחמותיי ותכננתי את המעבר לדירתנו המשותפת, זה לא אומר שחודש אחרי לא אהיה נטולת כל המוזכרים מעלה. המצב הזה רק מעיד על כך שהחיים יודעים ללעוג לנו כהוגן, בייחוד כשאנחנו חיים בהכחשה מתמדת.

 

אני לא יודעת כבר מה עדיף לפעמים, לחיות בפנטזיה שהכל ורוד ולהתעלם מהעובדות הקשות: עבודה משעממת שאני מתעבת, ובן זוג שאלוהים יודע מה חיבר בינינו, או להתרסק, אבל להישאר שלמה איכשהו. למען האמת אני לא ממש סגורה על עובדת היותי שלמה.

 

רציתי יותר, והוא כנראה רצה קצת פחות

לא הייתי שלמה אז, כשניסיתי להיות בורגנית, זוגית ובשלנית, ואני ממש לא שלמה עם זה שאין לי עכשיו איך לשלם שכר דירה החודש, ובטח שלא שלמה עם הלילות הקפואים שנחתו עליי כרעם ביום בהיר.

 

אני רוצה שהכל יסתדר כבר, ושהמוח שלי יתן לי מנוח, לפחות לדקה או שתיים. למה הוא לא מתקשר, למה הוא לא נלחם עליי, איך האהבה שלנו לא הצליחה להתממש עד לקולולו ואני מרגישה ריקנית בלעדיו למרות שיותר מ-30 שנה חייתי יפה מאוד בלעדיו? למה נגזר עליי להתחיל כך שנה חדשה, ולמה המוח שלי לא מרחם על נפשי הדואבת ומניח לי?

 

נפרדתי ממנו כי לא יכולתי לחיות ככה יותר. לא הייתי מסוגלת להמשיך לחכות שהוא יחליט להזיז את עצמו. רציתי יותר, והוא כנראה רצה קצת פחות, המנגינה הידועה. אפרופו מנגינות, אולי הייתי צריכה להקדיש לכך קצת יותר מחשבה בכל פעם ששרתי לי בהנאה את השיר "מילים יפות ללא כיסוי".

 

הוא אהב אותי בדרכו שלו, זו המסקנה הכי פחות כואבת שאני מוכנה לקבל כרגע. הוא מאוד אהב לדבר על האהבה שלו אליי, כמה היא מלאת עצמה ואינסופית, מה שלא כל כך תואם את ההנחה שהוא בטח יושב לו בסלון ברגעים אלה עם המחשב הנייד שלו, רגליים על השולחן, סיגריה בפה ומוותר עליי, עלינו!

 

תרופה ללב שבור יכולה להביא שלום עולמי

לא ייתכן שהוא פשוט קיבל את רצוני להפסיק את מערכת היחסים הזאת, איך הוא לא קולט שזה המבחן של החיים שלו ומרשה לעצמו להיכשל בו ככה? הלוואי שהיתה גלולה שמחסלת את כל השאלות האלה. חוקרי מוח יקרים, אנא, תנו לשבורי הלב פתרונות! תעזבו תרופות נגד צרבת ותנטשו את מחקרי החלל, תהיו פרקטיים לכל הרוחות, עזרו לנו לצאת מזה!

 

אולי אז העולם יקבל תפנית ויהיה שלום עולמי. אי אפשר לחיות ככה, וזו לא רק אני ופשוטי עם נוספים כמוני. בין המיליונים הסובלים יש גם מנהיגים שבורי לב ומקבלי החלטות שאין להם אוויר ברגעים אלו ממש, והם עלולים לנתב את יאושם למקומות מאוד רעים, האמינו לי. עזבו את החולדות המסכנות, התשובה לא במוחן, קחו אותי! תמורת תשלום הולם כמובן.

 

אני משקשקת מעצם המחשבה להיות שוב לבד, חרדה לגורלי וכל כך פוחדת מהבדידות האורבת לי בפינה, מערבים שוממים ושבתות שקטות. מצד שני, מתרגשת מהעומד לבוא, הלא נודע ומשהו בתוכי אומר לי שיהיה בסדר. עכשיו מתחיל המסע שלי להתחיל מחדש, לדאוג לעצמי, להתפתח ולגדול.

 

הגיעה העת לאהוב את מה שאני רואה במראה ולחייך, כמו שאני מחייכת ברגע זה, למרות שהתחלתי את כתיבת הטור עם דמעות בעיניי. כמו שאמרתי – החיים דינמיים.

 

• מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם פרידה