גזר הדין ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, שבוע אחרי שבמהלך הרשעתו, השליך אבו-סרחאן נעל לעבר אחד השופטים בתיק, צבי סגל. למרבה המזל, הצליח אחד המאבטחים לבלום את הנעל והסיט אותה מכיוונו של השופט.
הזוועות שביצע אבו-סרחאן התרחשו בספטמבר 2007. לפי כתב האישום, שהו אבו-סרחאן, שתי נשותיו ושתי בנותיו בעין-גדי, ואחר כך החלו לנסוע לכיוון ים המלח. במהלך הנסיעה, עצר לפתע הנאשם את רכבו, יצא ממנו - ואז דרדר אותו מצוק אל תוך תהום, יחד עם ארבע נשותיו שהיו בפנים.
כל הנוסעות, פרט לאחת הבנות, נהרגו כאמור באירוע. מיד אחרי הטרגדיה, מיהר אבו-סרחאן לטעון כי מדובר בתאונה, ואף הורה לתרום את איבריהן של הנשים. לפי כתב האישום, המניע למעשיו של האיש היה יחסיו הקשים עם נשותיו וכוונתו לזכות בכספי הביטוח.
בדיון היום בשלב הטיעונים לעונש, תיאר נציג פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד ג'ואי אש, את אבו-סרחאן כ" אדם שהמפלצתיות שבו באה לידי ביטוי בכל שלב ושלב במהלך המשפט. אטימותו של אבו-סרחאן ניכרה גם לאחר המעשה, כשתוך ניצול ציני תרם את איבריהן של נשותיו ובתו, גולל את סיפוריו בטלוויזיה וברדיו ואף היה אורח בבית הנשיא".
לפני מתן גזר הדין, המשיך אבו-סרחאן לטעון לחפותו בבית המשפט. "אני אדם לא אלים. יש לי משפחה, ילדים ונכדים, ואני מבקש שהצדק ייצא לאור". את השופט שלעברו השליך את הנער הוא לא שכנע: "הנאשם נטל את חייהן ביד גסה וללא נקיפות מצפון כלשהן, כמו מחקן מנוף חייו. סימן וזכר לא הותירו הללו בלבו. אין לכמת חיים שנגזלו בטרם עת בשנות מאסר בפועל".
בשיחה עם ynet דרש הנאשם גם לקבל לידיו את הנעל שהשליך לעבר השופט. "אני לא מעכל את מה שהיה ביום חמישי ואני מבקש שיחזירו לי את הנעל. היא יקרה לי, כי אשתי קנתה לי אותה".