מה הם חשבו לעצמם?

אלי ישי הלך לטקס שבו הוא לא ממש רצוי, הורים מאפשרים לילדיהם לגלוש שעות על גבי שעות בפייסבוק, נשים שוכרות דולה גבר, ופרעה לא משחרר את בני ישראל למרות המכות. על שחצנות, עיוורון ואטימות

אירועי השבוע האחרון מותירים אותי יותר ויותר חסר הבנה. מה שמביא אותי להרהור או מסקנה שאולי... או כנראה... הבעיה היא לא הם, אלא אני. אחרת אני באמת לא מבין.

 

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק

 

אני לא מבין, למשל, מה באמת חשב לעצמו השר אלי ישי כשהחליט להשתתף בטקס האזכרה לחללי האסון בכרמל. וכי הוא לא קורא או שומע מה קורה בארץ בחודש האחרון? וכי הוא לא מבין כי העצבים של החברה הישראלית בכלל, ושל המשפחות השכולות בפרט, כל כך חשופים ורגישים, וכי במצב הזה, כשהכול כל-כך נפיץ ורגיש וחם, הדבר האחרון שהם צריכים לראות מול העיניים זה אותו?

 

איך זה שלא קם אף אחד מצוות היועצים שלו ואמר לו - אל תתקרב לאש המתלקחת הזו? איך זה שלא היה לו הטקט לא להגיע למקום שסף הרגישות שלו כל כך גבוה, מה הוא רצה להשיג? למה לו ולנו הביזיון הזה, שמבריחים שר מטקס כאילו היה מוקצה מחמת מיאוס. וכי חסרים אנחנו בזיונות ציבוריים של נשיאים ראשי ממשלות, ושאר שרים ונכבדים, שאנו זקוקים גם להתבזות הזו?

 

פייסבוק

להבדיל. אני לא מבין מה חושבים לעצמם הורים רבים כל-כך המתירים לילדיהם שעות רבות כל-כך של שיטוט באינטרנט, בפייסבוק ובכל שאר המרחבים הוירטואליים. אני כבר לא מדבר על מה הילדים לא עושים בזמן הזה שבו הם משוטטים בעולמות וירטואליים על חשבון פעילות חברתית בריאה, תנועות נוער, התנדבות ושאר דברים ערכיים ומועילים יותר. אני מדבר על מה הם כן עושים - אונסים, מתאבדים, מטרידים, מציקים, מפתים וסתם משתעממים.

 

להלן מבחר ציטוטים קטן מכותרות היומיים-שלושה האחרונים, כותרות הזועקות כך: "נער התאבד בזמן צ'ט בפייסבוק: 'הקניטו אותו'". או "חשד: צעירים אנסו בת 12 שפגשו בפייסבוק". בראיון ל-ynet העניקה אמו של הנער בן ה-17, החשוד באונס הצעירה בת 12, גיבוי מלא לבן. "צריך להבין שיש לילדה הזאת בעיה והיא צריכה טיפול", האשימה - גם כשמדובר בהסתבכות השנייה של בנה.

  

בקיצור, אתם מבינים? אם היא לא בת 12 אלא בת 17 אז זה בסדר... מה אתם רוצים? חשבנו שהיא בת 17... אחד מתאבד, השנייה נאנסת, וההורים ממשיכים להשלות את עצמם "לי זה לא יקרה", קונים לעצמם שקט מדומה כשהילד מול המחשב, ורק כשזה קורה, הם פתאום מגלים שילדם המתוק בעצם שוטט לו לא כאליסה בארץ הפלאות, אלא כקורבן פוטנציאלי בארץ סדום ועמורה.

 

דולה

להבדיל. אני לא מבין למה נשים בהריון לוקחות דולה גבר. קטונתי. אני חושב שברוך-השם, אחרי כמה ילדים ונכדים, אני קצת מבין מה זה הריון, אני יודע מה זה דולה ומה החשיבות הגדולה שיכולה להיות לה. לאחר שהייתה לי הזכות להיות נוכח בכל הלידות של ילדיי אני גם יודע שהלידה זה דבר קשה, מורכב, מלא כאבים ואושר, חרדות ותחושות שונות בעוצמות גדולות.

 

לידה זו בעיקר חוויה אינטימית, אישית, ופעמים גם זוגית מאוד. כל זה מובן וברור. ברור שיש נשים המעוניינות בתמיכה של דולה, שתהיה איתם ותסייע בידם ברגעים האינטימיים הללו. אבל דולה גבר? גבר זר? לא נראה יותר הגיוני שבדקות הכול-כך אינטימיות ומיוחדות הללו של האישה תהיה לידה אישה ולא גבר? אני לא מדבר על הצוות רפואי הכולל גברים, שהוא הכרחי ללידה. אני מדבר על דולה. יש כל כך הרבה דולות נשים טובות ומוכשרות. קטונתי להבין את מאות הנשים הפונות דווקא לדולה גבר שיהיה איתם (ועם הבעל...?) בשעות הללו. כרגיל אצלנו, רק כשפרשייה מתפוצצת צפות ועולות כל התמיהות וסימני השאלה. דולה גבר? על זה הייתה אומרת הסבתא החכמה שלנו  "נו... שויין...".

 

כדורגל

להבדיל. אגב פרשת פיטורי נמני ממכבי תל אביב, אני לא מבין את אנשי העסקים שמשקיעים מאות מיליוני דולרים, לא בחסד, או בצדקה, או ברפואה, או בכל דבר שיקדם את החברה או האנושות. במקום זאת הם בוחרים להשקיע מיליונים בלהביא שחקני כדורגל מכל רחבי העולם כדי שיבעטו בכדור דווקא פה...

 

ואחר-כך, כשהם רואים את התוצאות העלובות, את התירוצים וההסברים, ואת מסכת הכישלונות הם מפטרים את המאמן בכעס, וחוזרים שוב להשקיע לא בספורט בריא, או בקידום צעירים, אלא סתם בכל מיני לגיונרים ושכירי חרב שבאים לפה לעשות קופה על גבם של הפראיירים, וללכת הלאה... הרי פראיירים לא מתים, אלא רק מתחלפים.

 

פרעה

להבדיל. קצת פרשת שבוע... קטונתי להבין את פרעה. כגודל מלכותו - גודל טיפשותו. כעומק הגאווה - עומק האטימות.

אתה הרי רואה את המכות שניחתות עליך בזו אחר זו. אתה רואה את כל הנזקים שהעקשנות שלך גורמת לך ולעמך, אתה רואה שמזמן כבר הפסקת לשלוט בעניינים. עצור רגע. תעשה חושבים. מותר לבקש סליחה מותר להודות בטעות. כלום. יטבעו כולם בים והוא ימשיך בשלו.

 

כנראה שלא בחינם הרבו חז"ל לדבר על הקנאה, התאווה, השררה, הכסף והכבוד שמוציאים את האדם מהעולם. השחצנות והכוחנות, העיוורון והאטימות - כל אלו מביאים את בני המין האנושי, כאז כן עתה, למעשים כל-כך לא מובנים.

 

או שאולי זה לא הם... זה אנחנו, האנשים הפשוטים, שכבר לא מבינים...