"האח הגדול": מראה מסנוורת של שוביניזם
טלוויזיה, פריים-טיים, ערוץ 2, ולפתע, על רקע הנצנצים של עולם הזוהר המזויף ותפאורות הסמי-קרטון, מתגלה במלוא הדרו, או ליתר דיוק כיעורו, גבר ישראלי: אלים, כוחני, תחמן, שוביניסט. לרגע קט התרוממה התוכנית מרדידותה המובנית, רק כדי להציף באופן פרדוקסלי את מי-הביוב מעלה. דעה
ורד בן
פורסם: 06.01.11, 15:20
אני צופה ב"אח הגדול" כמו כולם, או לפחות כמו חלקם. יד אחת מבטלת את הבל ההבלים המרצד על המסך ויד שנייה מושטת קדימה, לקבל את ליטרת הרכילות והמציצנות השבועית. גילטי פלז'ר מזוקק. מחד גיסא, לדעת שמשהו הוא חלול וריקני. מאידך גיסא, לצרוך אותו על טעם הלוואי וצבעי-המאכל הזרחניים המזיקים לבריאות שבו. הכי טעים וממכר שיש.
אבל לא כדי להשתפך על סידרת מופת-הכלום הזו התכנסתי כאן היום, אלא כדי להזדעזע עמוקות. להביע שאט נפש מהסצינה שהוקרנה אמש בשידור. אולי המונח "סצינה מהחיים" רלוונטי וסימבולי יותר. הערס התורן של הבית, עמיר, גבר שנכותו הרגשית ניכרת לאורך הפרקים, ישב בחצר הבית בנוכחות סיוון, פרידה ויגאל. בפליטת פה בהמית, שהוכיחה את הטענה שמודעות למצלמות מתפוגגת בשלב כלשהו, התבדח עם יגאל. עמיר התפאר בכך, שחבר שלו אוסף לביתו נשים שהכרתן מעורפלת בסוף הערב במועדון לאחר ששתו - ומבצע בהן את זממו.
טלוויזיה, פריים-טיים, ערוץ 2, ולפתע, על רקע הנצנצים של עולם הזוהר המזויף ותפאורות הסמי-קרטון, מתגלה במלוא הדרו, או ליתר דיוק כיעורו, גבר ישראלי: אלים, כוחני, תחמן, שוביניסט. לרגע קט התרוממה התוכנית מרדידותה המובנית, רק כדי להציף באופן פרדוקסלי את מי-הביוב מעלה, כפי שהם נוטים לעלות ולגאות מדי פעם.
זו לא מציצנות לבית של אחרים, לא עוד. אלה לא מצלמות, זו מראה גדולה ומסנוורת - ואנחנו המשתקפים בה. איך יכול להיות שבישראל 2011 מוצפת בעיה כה נוראית ועגומה של אלימות מינית כלפי נשים ואף אחד לא מתרעם?. איך יושבת לצדו, בחורה, סיוון, צעירה עדכנית ועצמאית- יושבת ושותקת נוכח העוולה הזו שזועקת לשמיים? איך ייתכן שארז טל פוטר את הנושא כלאחר יד כאילו היה עוד ריב בבית, מפטיר הערה לקונית ומעביר לפרסומות? האם הטלוויזיה סימאה אותנו עד כדי כך שאיננו מבינים עוד במה אנחנו מביטים?
הספקתי גם לשמוע שתי תגובות אטומות. אחת רטנה "אויש, הלסבית הזו והפמיניזם שלה גם-כן" ואחרת גרסה ש"לנשים אין חוש-הומור".
אני חושבת שתקרית טלוויזיונית לכאורה שולית זו חשובה אלף מונים מתלי-תלים של מאמרים של טובי הסוציולוגיים באקדמיה. הניחו לעבודות הדוקטורט ובחנו בעיניים כלות, כמוני, את המתרחש. בישראל של שנת 2011, לכאורה לגיטימי להפגין בטלוויזיה המסחרית אלימות כלפי נשים. לכאורה לגיטימי להחפיץ אשה, לזלזל בה, לראות בניצול מיני שלה הישג שיש להתרברב בו.
גם נשות הבית טומנות את ראשן בחול כבת-יענה
לא זו בלבד שגברי הבית, מיקרו-קוסמוס משונה ומעניין של החברה שלנו, אוחזים בדעות חשוכות – גם נשות הבית טומנות את ראשן בחול כבת-יענה עד יעבור זעם. "אני פמיניסטית ואני לא מבינה מה פרידה רוצה" אמרה ליאם, ויכולתי לראות בדמיוני פמיניסטיות בכל הארץ מליטות את פניהן בכפות ידן. פמיניזם, חוץ מהיותו קשת רחבה מאוד של מאבקי העצמה ושוויון מגדרי, הפך להיות מילה שמקלים בה ראש. מילה השגורה בפיהם ובפיהן של רבים ורבות, שאין להם דבר וחצי דבר עם פועלו והישגיו של הגלום במושג זה. להיות פמיניסטית זה ההפך הגמור של קבלה בשתיקה של אמירות נלוזות מעין אלו שאמר עמיר. אשה, כל אשה, צריכה להצטמרר נוכח התקרית ששודרה אמש. בשרי נהפך חידודין-חידודין כשבתוכנית טלוויזיה, הפונה לכל הקהלים, מגזרים וגילים, הושפלו ובוזו נשים.האם זהו הגבר הישראלי החדש? אחד שמתפאר בכיבושים מיניים, שנובעים מניצול נשים שתויות, מעורפלות הכרה? זהו המודל לחיקוי, שעשרות בני תשחורת משולהבים האזינו לפניני החוכמה שלו? היכן הערכים, הכבוד לאחר, הכבוד לעצמך? רק על עצמנו עלינו להלין, כשמילים כמו כוחניות, ניצול, זילות, כפייה, משתרבבות אל משוואת היחסים בין המינים המודרנית.
בהמשך לשבוע בו אומר בית המשפט את דברו ושולח נשיא מורשע בבושת-פנים כאנס, קיבלנו הזדמנות נוספת לתהות. לתהות כיצד הפכנו לחברה כזו, הרואה בהטרדת נשים חומר לבדיחות. אולי הכל מתחיל מחינוך, דיון עמוק, תכנים טלוויזיוניים על המשתמע מהם. אולי אנחנו מצפים לאתר בעיות וחולי בשוליים וממאנים לראות את אלו המונחות ממש מתחת לאף.
אם בתחילה ציינתי שאני צופה ב"אח הגדול" ביד אחת מבטלת והשנייה מקרבת - עתה ידי מונפת בתנועת עצור נחרצת. לא עוד! לא בבית שלי.
