משמעת חורף

None

כשהילדים מבלים יותר זמן בחללים סגורים וכל יציאה הופכת להפקה מסובכת, כדאי למצוא דרכים לשחרר מרץ ועודף אנרגיה, גם בתוך הבית

 

משמעת היא משימה קשה משך כל השנה. השבוע, אבקש להתמקד במשמעת החורף בניו יורק. מה מיוחד בחורף הניו יורקי וכיצד הוא מקשה על המשמעת?

בגלל הקור ההורים והילדים נמצאים רוב, או כל הזמן, בחללים סגורים. אלו הגרים במנהטן נמצאים בחללים קטנים למדי ואלו הגרים בפרברים נהנים לעיתים מחללים ביתיים גדולים יותר, אך עדיין, סגור וצפוף למדי. אין אויר חופשי, אין מרחבים לרוץ בהם ולפרוק מרץ, להשתולל ולחזור הביתה רגועים יותר. תחושת הקלאוסטרופוביה והחנק במרחבים סגורים משפיעה על הילדים, גם על ההורים, הזקוקים להתרעננות והתאווררות. החושך מקדים והלילה מתחיל כבר בשעות אחר הצהריים, שעות הערב נמשכות שעות רבות, נדמה שלנצח. השעה רק שש ונדמה שכבר אמצע הלילה ועדיין יש עוד כמה שעות "למשוך". החסר באור בכלל ואור שמש מחממת בפרט, ידוע כמשפיע על מצב הרוח, לא לטובה. כל יציאה מהבית, לקור שבחוץ, דורשת השקעת מאמץ מרובה. צריך להלביש את הילדים בשכבות, לעטוף ולאטום אותם. תוסיפו לכך את העזרים הנלווים לילד היוצא מהבית: עגלה לקטנים, תיקים, חטיפים, שתיה, בגדים להחלפה, וכל יציאה מהבית הופכת לעיתים להפקה רבת שלבים. הרבה יותר קשה מאשר לצאת עם ילד במכנסיים קצרים וגופיה. החורף דורש מכולם יותר סבלנות ושליטה עצמית, יותר תכנון וארגון, יותר יצירתיות.

 

דרכים יצירתיות להפעלת הילדים. הכן ילדך לחורף (צילום: Stock Exchange)

 

הנה מספר עצות שיקלו על שמירת המשמעת בחורף. היו מודעים למאפייני החורף, אלו שפרטתי והנוספים שאתם מכירים. המודעות עוזרת להבין תופעות ולהתמודד אתן טוב יותר. לדוגמא: אם הילד עצבני כי הוא סגור בבית כבר הרבה שעות, אנסה לא לכעוס עליו, לא להעלב ולהתייאש. במקום זאת, אוכל להיות אמפטית ולומר לו "מעצבן להיות בבית כל כך הרבה שעות", בקול רגוע שישפיע עליו ועלי לטובה. גילוי איפוק ושיקול דעת ימזערו נזקים אם הילדים התפרצו, בכו או צעקו. אם התפרצתם, צעקתם, איבדתם שליטה, תמיד חשוב לחזור בזמן הקצר ביותר לעשתונות ולא להישאב לעוד צעקות, ביקורת, עלבונות, ותחושות יאוש שיעצימו את המשבר. במקום זאת, חשוב לעצור. מומלץ להורה לנשום עמוק, להזכיר לעצמו שהעולם לא התמוטט ושהילד המעצבן הוא הילד שאתה אוהב.

 

כשההורה מתארגן עם עצמו, הוא יכול להרגיע גם את הילד, לשמור על גבולות, לומר בברור מה מותר ומה אסור, אבל, בו בזמן להבין ולתמוך. לומר משפטים חיוביים שירגיעו את הסיטואציה במקום להמשיך "לחמם אותה". למשל, במקום לומר "שוב אתם רבים, אי אפשר אתכם, מתי זה ייגמר?", אפשר לומר, "אני רואה שעכשיו אתם רבים ואני יודעת שעוד מעט תשלימו. אני יודעת שאתם רוצים להסתדר ושיהיה לכם בכיף, אז בואו נרגע כולם. אולי כל אחד ילך לכמה דקות לחדר שלו, תחזרו כשתרגעו ונפתח דף חדש". הטקסט עצמו לא חייב להיות זהה כמובן, אבל רוח הדברים היא להרגיע ולהוסיף מסר חיובי למצב טעון. כך, הנזק ימוזער. אומנם תהיה מריבה בת כמה דקות, אבל לא יהיה הרס מוחלט של כל אחר הצהריים לילדים ורגשות האשם והכעס שחודרים להורה גם בלילות.

 

לעיתים, הגמישו את דרישות המשמעת, גם אם כולן חשובות. צריך לבחור את הקרבות, צריך לשמור על הכוחות, בחורף יש מספיק עומס ואפשר להקל. כשהילדים מתעצבנים, או שאינם מתנהגים כראוי, אפשר להתעלם מחלק מההתנהגויות, "להעביר הלאה" ללא תגובה. באותו אופן, אולי פחות חשוב שהילדים יאכלו מסודר ליד השולחן ואפשר להכריז פעם בשבוע על "יום בלגן", בו הילדים משתחררים וגם ההורים. שימו לב, לא מדובר באנרכיה או הרמת ידיים של ההורים, אלא, בהחלטה מושכלת, בשליטת ההורים על "מבצעי הנחות" בדרישות המשמעת. ההקלות ייטיבו עם הילדים וגם עם ההורים, שמדי פעם יוכלו לנוח מתהליך החינוך המתיש ו"לעגל פינות", זמנית. כמובן, שרוב הזמן, צריך לשמור על הכללים, כי הם מקנים בטחון ויציבות החשובים תמיד, גם בחורף.

 

חפשו ביצירתיות פעולות שפורקות מרץ בבית הסגור. ישנן הרבה דרכים להשתולל במרחב קטן. אפשר לרקוד לצלילי מוזיקה קצבית, אפשר לצעוק יחד כחלק ממשחק בו ההורה או הילד מרים יד וכולם צועקים, מוריד יד ומפסיקים, זו חוויה משחררת. אפשר להתמסר בכדור ספוג. מומלצות במיוחד פעילויות יצירה, שאולי קצת מלכלכות, אבל, מהנות ומשחררות. מכשיר WII מאפשר להיות פעילים ספורטיבית במרחב קטן. מלבד הרעיונות שהוזכרו, למדו את הילדים להיות מעורבים ולחפש פתרונות בעצמם, אפשרו גם להם לקחת אחריות. למשל, אפשר לשאול את הילדים אם יש להם רעיונות איך להשתולל בבית בלי לגרום נזק, איך יכולים לעזור בהתארגנות לארוחת הערב, איך שיהיה נעים יותר בדרך למקלחת. חשוב לערב את הילדים, לשאול לדעתם ולהקשיב לרעיונות שלהם, כל ילד בהתאם לגילו כמובן. המעורבות גורמת לילדים להיות פעילים וחיוביים יותר. אין הכוונה שההורה יתחלק עם הילדים באחריות שלו לניהול הבית, אלא שיגביר את המוטיבציה של הילדים לשתף פעולה ושייעזר בכוחות שלהם לטובת המשמעת.

 

לסיום, קחו לעיתים פסק זמן מהילדים. צאו להתאוורר מדי פעם, שני ההורים יחד, אם זה קשה מבחינה לוגיסטית, אז כל אחד לחוד. אין כמו יציאה מהבית לבד, על מנת להסתובב, לשתות קפה עם חבר או חברה, להשתתף בחוג או בהרצאה, כך אפשר לשפר את מצב הרוח ולחזור לילדים עם כוחות מחודשים, לטעון את הבטריה כדי שאפשר יהיה להמשיך לתת.

 

בהצלחה ובהנאה,

חלי ברק- שטיין

 

פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספרים "בגובה העיניים", "תקשיבו לי רגע" ו"כשהילדים יוצאים מהבית". ליעוץ אישי ולסדנאות הורים שמתקיימות בניו יורק, טל' 516-474-2310.