שיר אהבה בלאדינו

רפאל אורטס, מדען חלל חובב שירה, החליט שהגיע הזמן לתעד את שירת המקהלה שלו, המבצעת שירים עתיקים בלאדינו

בגיל 82, ולאחר שעבד כמדען חלל במשך שנים רבות ובין השאר עם נאס"א, החליט רפאל אורטס להוציא דיסק של שירי לאדינו. לצורך העניין, הוא משך מחשבון הבנק שלו כ-30 אלף דולר, שכר את שירותי אולפן הקלטות והודיע לחברי המקהלה שלו, Kol Sephardic Choir, שמעתה ואילך לא סתם שרים, אלא גם מקליטים. המקהלה של אורטס שרה שירים בלאדינו. בין השירים ישנם כאלו שנכתבו לפני 500 שנה, וחלקם מוכרים לנו בזכות שירתו של יהורם גאון וכוללים את "פתחי לי דלתך" ו"שלום לך יקירה".

 

האהבה של אורטס לשירי לאדינו התחילה בבית ההורים שהיה ממוקם, לא פחות ולא יותר מאשר בחרטום, בירת סודן. "המשפחה שלי התגלגלה לשם מספרד שלאחר האינקוויזיציה", מספר אורטס. "המשפחה מצד אבי ברחה מספרד לפורטוגל. היה להם שם בית דפוס. הם היו הראשונים שהחזיקו בית דפוס בפורטוגל. מפורטוגל עברה המשפחה לאיטליה, אחר כך למצרים ובסוף הגיעו לסודן. הסבא שלי התעסק בכותנה ומאחר ומרכז הכותנה היה בחרטום, הוא עזב את מצרים עם המשפחה ועבר לשם. הוא עזר לייסד את הקהילה היהודית שם, שמנתה כ-300 משפחות. שם הכיר אבי את אמי, שגם משפחתה התגלגלה מספרד עד שהגיעה לסודן".

 

רומנסיות ספרדיות בלאדינו. נשות מקהלת הלדינו (צילום: איילה אור-אל)

 

שירה ואווירונאוטיקה

בתור ילד, מספר אורטס, הוא פיטפט צרפתית, איטלקית וערבית שוטפות. "בבית דיברנו צרפתית, כי ההורים היו ממצרים וזו הייתה השפה השלטת שם. ברחוב דיברנו ערבית עם השכנים. הלכנו לבית ספר קתולי איטלקי, אז שם לימדו אותנו איטלקית. בבית ההורים דיברו בינם לבין עצמם לאדינו, כשלא רצו שאנו הילדים נבין מה הם אומרים. אבל כמובן שבמשך השנים, קלטנו והתחלנו להבין".

 

שם, בבית ההורים, נהג אורטס להקשיב למוסיקת לאדינו והתאהב בה. כשהיה בן שמונה, בשנת 1936, לאחר שעלתה המשפחה לישראל, הצטרף אורטס למקהלת הילדים בתל אביב, תלמוד תורה של הרב עוזיאל, שלדבריו הייתה מאוד ידועה בארץ. "ניסן כהן מלמד היה מנצח המקהלה והוא חיבר הרבה מוזיקה עבור המקהלה, ואנו שרים את אותם שירים גם היום במקהלה שלנו".

 

לאחר שירותו הצבאי, החליט אורטס לעזוב את הארץ ולנסוע ללמוד אווירונאוטיקה בניו-יורק. "למדתי עם תלמידים שהגיעו מהארץ והפכו ברבות הימים לפרופסורים בטכניון ולאנשים בעלי עמדה", מספר אורטס בנוסטלגיה. "אני החלטתי להישאר בארה"ב ולאחר שסיימתי את לימודי בניו-יורק עברתי לבולטימור ואחר כך ללוס אנג'לס. כאן גם פגשתי ברבות הימים את מישה ארנס, שהגיע לעיר ואמר לי: אנו זקוקים לך. החלטתי לתת לזה ניסיון ולשוב לארץ, למרות שאז הייתי כבר נשוי ואב לשלושה ילדים".

 

בשנת 1970, טסה משפחת אורטס לארץ, אולם מקץ שלוש שנים בהן התקשתה להשתלב בנוף הישראלי, היא שבה לארה"ב. "זה לא היה פשוט להיקלט בארץ באותם הימים", מודה אורטס. "הישראלים לא ידעו כיצד לקלוט אותנו. היינו חמישה אנשים והמדינה הייתה צריכה לקלוט את כולנו והיא לא הצליחה לעשות זאת. התגובות שקיבלנו מאנשים היו מהסוג: 'בשביל מה באתם לפה?' כי מבחינתם, היה הרבה יותר קל לחיות בארה"ב מאשר לחיות בארץ. מי שבא לארץ, מבחינתם, היו אנשים שאין להם ברירה ונאלצו לעזוב את המדינות שלהם כדי להרגיש בטוחים במדינת ישראל. מי שמע על יהודים שהחליטו לעשות עליה לארץ מארה"ב? גם לילדים לא היה קל ואשתי בכלל היא אמריקאית שלא ידעה עברית. אחרי שלוש שנים לא קלות, הבנתי שאין ברירה ונסענו בחזרה".

 

יהודי נודד ושר

אורטס, בדומה לאבות אבותיו, הפך גם הוא ליהודי נודד שכזה, שחי במהלך חייו בשלוש יבשות שונות: אפריקה, אסיה ואמריקה. למרות שנות הניתוק הרבות מהארץ, הוא עדיין מדבר עברית שוטפת, עם רק קורטוב של מבטא זר.

אבל האהבה לשירה, ללאדינו ולימי הנעורים בישראל לא עזבו את אורטב ובאפריל 1992 החליט להקים מקהלה שתשיר רומנסיות ספרדיות בלאדינו. בתחילה, הייתה המקהלה לא יותר ממפגש של קבוצת אנשים שביקשו לשיר ביחד, מעין שירה בציבור בשפת הלאדינו. אלא שבהדרגה הפכה הקבוצה למקהלה של ממש המורכבת מזמרים חובבים, שמשום מה החליטו שבא להם לשיר דווקא בלאדינו.

 

"יש לנו במקהלה גם זמרים שאינם יהודים כלל", אומר אורטס. "יש לנו צעירים בני עשרים ומשהו ועד זמרים בשנות ה-70 וה-80 לחייהם. יש לי אמריקאים, מכסיקאית אחת ושתי רוסיות". המשותף לכולם היא אהבתם העזה לרומנסות ספרדיות. הקבוצה נפגשת פעם בשבוע לחזרות ומופיעה בפני הקהילה היהודית והנוצרית כאחד. הם הספיקו להופיע בבתי כנסת, ספריות רבות ברחבי דרום קליפורניה ובדורותי צ'נדלר פביליון.

אורטס מספר שלאחר שקיבל בקשות רבות לרכישת הדיסק של הלהקה מקהל המאזינים בהופעות, הוא החליט שהגיע הזמן להקליט את השירים.

 

בעזרת אבי אליאב, המנהל המוזיקלי של הלהקה, שערך עבורה גם את העיבודים המוזיקליים, ובשימוש של עיבודים של דאוד פרז ז"ל, הצליחה הלהקה להקליט 15 שירים יפהפיים. אורטס מקווה שבזכות השירים, תזכה הלאדינו לתחיה מחדש ולא תיעלם מהעולם. "יש הרבה צעירים המגלים היום התעניינות בלאדינו ומבקשים ללמוד את השפה. אני עצמי לא דובר אותה שוטף, אבל מבין לא רע".

  

הנצחת הלאדינו

הלאדינו, שמקורה בניב של השפה הספרדית מהמאה ה-15, הפכה לשפה יהודית מדוברת בעקבות גירוש יהודי ספרד ב-1492. אוצר המילים בלאדינו כולל גם מילים מספרדית עתיקה שאינן בשימוש הספרדית המודרנית. אורטס מספר שחוקרי השפה מספרד הגיעו במיוחד לישראל, על מנת לראיין דוברי לאדינו, שעדיין משתמשים באותן מילים שלא קיימות עוד בשפה הספרדית העכשווית.

 

אורטס מרגיש שהמקהלה והשירים המוקלטים הם תרומתו להנצחת הרומנסות הספרדיות ושירי היהודים בספרד לפני שאלו יאבדו לנצח. הוא מתגאה בעובדה שהמקהלה שלו היא המקהלה היחידה בארה"ב השרה בלאדינו.

 

פרטים נוספים על מקהלת "קול ספרד" ראו באתר: www.kolsephardicchoir.com