דוהרת קדימה. אלונה מטפלת בעזרת סוסים

איך מתרוממים מהמפגש עם התחתית?

שיחת טלפון שהגיעה באחד הימים בישרה את השינוי: הציעו לה עבודה כ"מובילת בית" בקיבוץ מגידו ובאותה הזדמנות סיפרו לה על חדר שהתפנה והיא תוכל לגור בו. אלונה קיבלה את ההצעה ושם התחיל תהליך ארוך של התאוששות ושיקום.

"מובילת בית" הוא תפקיד שמקביל למנהלת צהרון (בעיר). מסיום שעות הלימודים בבית הספר ועד שעות אחרי הצהריים היא בילתה עם הילדים כשהיא מפעילה אותם בפעילויות חינוכיות וחברתיות. תוך כדי כך, בשעות הפנאי הפך הבית הקטן (35 מ"ר בלבד) שבו גרה עם בנה הפעוט, למוקד חברתי. "זה היה בית פתוח. תמיד מלא אנשים ושמחה. בארוחות השתתפו כולם, חברים שבאו לנועם והחברים שלי בחבורה גדולה סביב שולחן קטן. תחושת השפע לאט לאט חזרה - הבית תמיד המה חברים, תמיד היה מה לתת ומה להציע".

הביטחון חזר - וגם הסוסים

"הרגשתי שאני מתחזקת, הביטחון חזר אליי ואני חזרתי לרכב על הסוסים שלי שחיו בקיבוץ אלונים", ממשיכה אלונה. "בהמשך קיבלתי הצעה לנהל את ביה"ס לרכיבה בקיבוץ אלונים, שם הייתי אחראית על מערך גדול של תלמידים, מדריכים ועל צוות מתנדבים והצלחתי לקדם את מעמדו של בית הספר באזור. הדרישה גברה ומספר התלמידים גדל".

-מה המסקנה שלך מהתקופה בה עבדת בשתי משרות, כ"מובילת בית" ומנהלת בי"ס לרכיבה?

"הבנתי שיש לי כוחות - שאני יכולה! החיים שלי השתנו מקצה לקצה וגיליתי את היכולות שלי מחדש. במקביל השתתפתי בלימודי הילינג במכללה לרפואה הוליסטית בכרכור. אז הבשילה בי ההכרה שעליי לשלב את התחום הטיפולי עם האהבה והחיבור שלי לסוסים ושהייעוד האמיתי שלי בחיים הוא לעזור לאנשים בעזרת הסוסים והרכיבה".

בשורות טובות מגיעות בצרורות

בדיוק כשהתגבשה בה ההכרה שזה מסלול חייה נפתח קורס מקצועי מרוכז לרכיבה טיפולית. בהיותה בוגרת וינגייט כ"מורה לרכיבה על סוסים" ובזכות הניסיון הרב שצברה התקבלה ללימודים שהתקיימו בתנאי פנימיה בכפר אוריה ליד ירושלים מטעם בית הספר החקלאי בפרדס חנה.

- איך מסתדרת אמא חד הורית בתנאי פנימיה?

"כדי שאוכל להשקיע את כל זמני בלימודים, כמתחייב במסלול שבחרתי, גייסתי את "כל העולם" לטיפול בנועם. הוריי והגרוש שלי עשו תורנויות לשמירה וטיפול בילד. בסופי שבוע הייתי יוצאת מכפר אוריה בשעות הערב המאוחרות כדי לראות את נועם ולפנות בוקר כבר נסעתי חזרה".

את הסטאג' עשתה אלונה בכפר הנוער של ויצו ניר-העמק ליד עפולה, "אחד המקומות הוותיקים והטובים ביותר בארץ לרכיבה טיפולית", לדבריה. "עבדתי עם מטופלים מכל קשת הליקויים. לראות ילד עם שיתוק מוחין שיושב זקוף על הסוס, לראשו קסדה והוא רוכב בתחושת גאווה עם חיוך הוא האושר בהתגלמותו. המטופלים (פגועים ככל שיהיו) מתקשרים עם הסוס, נהנים מהרכיבה ומנקודת התצפית שמקנה להם הישיבה על הסוס, גבוה מעל המקום שבו מתנהלים חייהם בדרך כלל, כולל כאלה שחייהם מתנהלים בישיבה בכסא גלגלים. השיפור והשינוי ניכרים ומורגשים אם בתחום הנפשי-ריגשי ואם בתחום הפיזיולוגי. לסוס ולרכיבה תכונות מרפאות מדהימות אשר מוכחות מחקרית".

הגשמת החלום – ללכת עם הלב

"ידעתי מה אני רוצה לעשות, ידעתי איך אני רוצה לעשות זאת והדרך היחידה הייתה להיות עצמאית ולפתוח מקום משלי בו אוכל לעשות את הדברים בדרכי. זאת הייתה המטרה ורק אותה ראיתי לנגד עיני, למרות התגובות המשתאות מהסביבה הלכתי בנחישות עם הידיעה הפנימית שלי שנתנה לי את הכוח והיכולת ליצור יש מאין."

בתקופת הסטאז' חיפשה ומצאה אלונה מקום בו הקימה את בית הספר לרכיבה טיפולית - בעין איילה למרגלות הכרמל. "זה מקום אידיאלי שכולל בית ושטח חקלאי שאותו הכשרתי לצרכיי, הקמתי אורווה, גידרתי את השטח שמיועד לרכיבה ובניתי רמפה מוגבהת שממנה עולים המטופלים על הסוס. גייסתי צוות מתנדבים ויצאתי לדרך".

"ללכת עם הלב והתחושה והידיעה הפנימית - לאורך כל הדרך ראיתי את התוצאה הסופית, כמנהלת של בית הספר שלי לרכיבה טיפולית ולא נתתי לחששות, לפחדים ולתגובות שליליות של אחרים לעמוד בדרכי. באמצעות אמונה בעצמי ובדרכי ידעתי שאגשים את החלום. . אני מאושרת לעשות ולעבוד במה שאני אוהבת וטובה בו וזו תחושת הגשמה וסיפוק אדירה".