ניסוי: מה קורה לילד בלי הנייד, המחשב והטלוויזיה

סוזן מושרט האמריקאית החליטה לנתק את ילדיה מהמכשירים האלקטרוניים שהשתלטו על חייהם - שישה חודשים בלי אינטרנט, טלפון נייד או אייפוד. פתאום הם קראו ספרים, שיחקו במשחקי קופסה ואכלו יחד בערב. והציונים בבי"ס? השתפרו פלאים

בעידן שבו כל אחד מבני הבית תקוע מול מסך אחר ובקושי רואים זה את זה, סוזן מושרט מניו יורק הגשימה את הפנטזיה של כל הורה: היא ניתקה את הילדים שלה, בני נוער מתבגרים, למשך שישה חודשים מהאינטרנט, מהטלוויזיה, מהאייפוד, מהטלפון הסלולרי וממשחקי הווידאו. הריצוד הטורדני של המסכים הפסיק להאיר את הסלון בבית, והמכשירים האלקטרוניים לא צפצפו עוד בלילה כמו צרצרים מרושעים - ומושרט עצמה הפסיקה לסחוב את האייפון שלה למקלחת.

 

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet

 

על ההנאות הקטנות בחיים

כפי שהיא הסבירה בספרה שיצא לאור בארצות הברית, "The Winter of Our Disconnect", מושרט וילדיה גילו מחדש את הנאות החיים הקטנות - משחקי קופסה, קריאת ספרים, בילוי שבת בעצלתיים, עלעול בתמונות ישנות, ארוחות משפחתיות והאזנה למוזיקה יחד במקום שכל אחד יהיה מחובר לאייפוד שלו.

 

בנה של מושרט, ביל, שהיה מכור לטלוויזיה ולמשחקי וידאו, מילא את הזמן הפנוי החדש בנגינה בסקסופון. "הוא החליף את המשחקים בספרי תווים", כתבה מושרט. ביל אומר ש"הניסוי" - כפי שאמו כינתה את העניין - היה רק הזרז לעניין ושבכל מקרה היה מוצא את דרכו חזרה אל המוזיקה בסופו של דבר. הוא לקח ברצינות את הנגינה עד כדי כך שכשהוסר החרם על הגאדג'טים בבית הוא מכר בעצמו את קונסולת המשחקים שלו. כעת הוא לומד מוזיקה בקולג'.

 

הבת הבכורה, אנני, היתה מלכתחילה מחוברת יותר לספרים ופחות למכשירים, כך שעבורה הניסוי היה פחות דרמטי. החברות שלה חשבו שהניתוק "מגניב". אם היתה זקוקה למחשבים לצורך הלימודים, הלכה לספרייה. אפילו עכשיו היא מתנתקת מפייסבוק מדי פעם, פשוט בשביל הכיף.

 

הציונים השתפרו פלאים

לסוסי, הבת הצעירה, הניתוק היה קשה הרבה יותר. מושרט החליטה לתת לה לצפות בטלוויזיה, לגלוש באינטרנט ולהשתמש במכשירים אלקטרוניים אחרים רק מחוץ לבית. סוסי מיד קפצה על המציאה, נטלה את המחשב הנייד שלה ועברה לגור למשך שישה שבועות עם אבא שלה, בעלה לשעבר של מושרט. גם אחרי שחזרה הביתה בילתה שעות בטלפון הקווי כתחליף למסרונים ולפייסבוק.

 

אבל החסך האלקטרוני בכל זאת השפיע: הציונים של סוסי השתפרו פלאים. מושרט כתבה בספר שילדיה "התעוררו לאט מהמצב התודעתי המנומנם שבו נמצאו שעות רבות במשך היום והפכו לאנשים המפעילים את השכל".

 

כשמושרט החליטה לנתק את המשפחה מהמכשירים האלקטרוניים, הילדים היו בני 14, 15 ו-18. הם לא רק "השתמשו במדיה", היא אמרה, אלא "השתקעו" בה. "הם לא זוכרים זמן שבו לא היה קיים דואר אלקטרוני, מסרונים או גוגל", כתבה.

 

כמו הרבה בני נוער אחרים, הילדים שלה לא יכלו לעשות שיעורי בית בלי להאזין בו בזמן למוזיקה, לעדכן סטטוס בפייסבוק ולשלוח מסרונים בטלפון הנייד. אם משהו שעשע אותם הם אפילו אמרו "LOL" בקול רם, במקום לצחוק. הבנות שלה, לדעתה, הפכו ל"ייצוג של עמודי הפרופיל שלהן ברשתות החברתיות, כאילו החיים האמיתיים הם רק חזרה גנרלית (או נכון יותר - הזדמנות לצילום) לקראת עדכון הסטטוס הבא". 

"לא זוכרים זמן בלי דואר אלקטרוני, מסרונים וגוגל" (צילום: ניצן סדן)

 

משטר האפלה

מושרט מודה שגם היא מכורה לאלקטרוניקה כמו הילדים. היא נולדה בניו יורק אך בעת הניסוי גרה באוסטרליה, ליד בעלה לשעבר. את הגעגועים הביתה הרגיעה בהאזנה באינטרנט לרדיו אמריקאי ובקריאת המהדורה המקוונת של ה"ניו יורק טיימס". האתגר הגדול שלה בניסוי היה "לנפץ את האשליה שאם אטבע באינפורמציה ובמוזיקה מהבית זה יהיה בדיוק כמו להיות שם".

 

מושרט התחילה את הניסוי בהחלטה דרמטית: היא כיבתה את כל מכשירי האלקטרוניקה למשך כמה שבועות - הדליקה נרות במקום מנורות, לא הדליקה את דוד החימום למים ואחסנה מזון בצידניות מלאות קרח. כשמשטר ההאפלה הסתיים, היא קיוותה שתגובת ה"חשמל זה דבר מדהים!" שקיבלה מילדיה תרכך את המעבר לקראת חיים בלי גוגל וטלפונים ניידים. 

 

הניסוי חולל שינוי גדול בחייה של מושרט. היא עזבה את אוסטרליה עם סוסי לטובת לונג איילנד בניו יורק, אבל זה לא ביטל את היכולת שלה לגור בשני מקומות בעת ובעונה אחת: היא שמרה על עבודתה ככותבת טורים בעיתון אוסטרלי, ו"חיה בסקייפ" כדי לתקשר עם שני ילדיה הגדולים הלומדים שם באוניברסיטה.

 

לקבוע יום בשבוע בלי מסכים

מושרט לא חוששת עוד לכפות התנתקות על סוסי מהמסך.

 במקום לנדנד לה ב"את לא חושבת שאת מבלה יותר מדי זמן מול המחשב?" או "את לא חושבת שכדאי לך לעשות משהו אחר במקום זאת?", היא פשוט לוקחת ממנה את המחשב כשנראה לה שהיא מבלה מולו יותר מדי זמן.

 

מושרט מבינה שהתנתקות כזאת לחצי שנה אינה אפשרית עבור רוב האנשים (היא גם מודה שנאלצה לשחד את הילדים כדי לשכנע אותם להשתתף בניסוי, והבטיחה להם חלק מהרווחים הצפויים מהספר שתכננה לכתוב). ובכל זאת, היא מעודדת משפחות להתנתק מהחיים האלקטרוניים. "דרך אחת לעשות זאת היא לקבוע יום אחד בשבוע שבו המסכים נותרים כבויים, לא כעונש - אלא כדבר מיוחד", אמרה. "אין ילד בעולם שלא מעדיף בתוך תוכו לשחק במשחקי קופסה מאשר לשבת מול המחשב".