בשנה האחרונה אני מצלמת פרוייקט צילום תיעודי שבמסגרתו אני מתעדת בני נוער מאשקלון, חלקם עולים מחבר העמים ואחרים - ילידי הארץ. אני תרה בעיר אחר נערים ונערות שמלבד הקושי בעצם היותם עולים, גם צריכים להתמודד עם היותם שונים משאר בני גילם במראם ובהלך הרוח שלהם. בני הנוער שצילמתי עד כה הדהימו אותי באומץ ליבם ובנחישות שלהם להיות מי שהם.
באחד מחיפושיי פגשתי את מקס. אחת הנערות שצילמתי באשקלון סיפרה לי בסוף יום הצילומים על ידיד שלה שלדעתה בטוח ארצה להכיר ולצלם. היא התחילה לדפדף בגלריית התמונות שלה בסלולרי ונעצרה על אחת התמונות שבה נראתה נערה יפיפייה עם שיער ארוך ושחור ומבט מתריס. "זה מקס", היא אמרה לי.

מבט מתריס. מקס
- אתה חש בנוח כשפונים אלייך בלשון נקבה?
"לא משנה לי. כל החברים שלי פונים אלי בלשון זכר ומאנשים שאני לא מכיר לא אכפת לי".
- מה לגבי זוגיות?
"אני לא מגדיר את הזהות המינית שלי. כשזה נוגע ליחסים, אז אהבה זה מה שחשוב. לא אכפת לי אם זה מגיע מבן או מבת. יותר חשוב לי שזה יהיה בן אדם טוב".

בחור לא רגיל
- קשה לך לגור באשקלון?
"כן ולא. נתחיל מזה שכל העיר כבר מכירה אותי. תתפלאי, אבל כשלא הכירו אותי היה לי הרבה יותר קל. אנשים אמנם נעצו מבטים אבל לא היו ניגשים אלי כמו עכשיו ושואלים שאלות כמו אם אני בן או בת ואם אני יודע שלא כל יום פורים. אני חושב שבעיר גדולה יותר, היו פחות שמים לב אלי. ועדיין, לא רע לי באשקלון. אני חושב שההצקות יעברו בסופו של דבר".
- איך הילדים בבית הספר מקבלים אותך?
" בהתחלה היה לא פשוט, בעיקר בכיתות יותר נמוכות. ילדים מאד אוהבים להתעסק בעניינים שלא קשורים אליהם. בתיכון הכל נהיה קל יותר. כולם אוהבים אותי ואני אוהב את כולם. הילדים שהציקו לי כבר לא נמצאים במערכת החינוך, כי היא לא התאימה להם. היו לי לא מעט בעיות עם המנהלת. היא לא הרשתה לי להגיע לבית הספר עם איפור ושיער פזור אבל אני התעקשתי והסברתי לה שזה מי שאני. בסופו של דבר הגענו להסכמה - אני יכול להגיע עם שיער פזור אבל בלי איפור".

- ואיך סבתא שלך, שהיא מדור אחר, מקבלת אותך?
"סבתא שלי כבר לא רואה טוב והיא גם לא יוצאת הרבה החוצה. היא לא יודעת איך אנשים בחוץ נראים בימינו. כשהיא שואלת אותי למה אני נראה כמו בת, אמא שלי ישר אומרת לה שזה בסדר, שכולם מתלבשים ככה היום ושזאת האופנה החדשה".

תודו שהוא מזכיר קצת את הסולן של "טוקיו הוטל"
מקס מאוד פעיל ברשתות חברתיות. נכון להיום, מספר החברים שלו בפייסבוק עומד על 2511. "כמה מתוכם אתה מכיר אישית?", אני שואלת אותו. "בקושי 50", הוא משיב בלי להתמהמה.
- מנסים להתחיל איתך דרך הפייסבוק?
"כן. אבל רוב הפעמים מי שמתחיל איתי חושב שהוא מתחיל עם בת. כמובן שאני מעמיד אותו על טעותו. אני אף פעם לא משקר ולא משלה אנשים".

איפור - לא בבית ספרו
"זה נורא. אני לא מבין כמה נמוך אנשים יכולים לרדת, מה גורם להם להתנהג ככה כלפי בן אדם אחר?"
ולך הציקו לך מעבר למילים ומבטים?
"כן" אומר מקס ונאנח. "עכשיו כבר לעיתים יותר רחוקות. אבל לצערי, התשובה היא כן. היו לי רגעי שבירה לפעמים. רציתי לעבור לחו"ל, אבל אני לא יודע אם יהיה לי יותר קל לחיות שם. מה שבטוח הוא ששם אמשוך הרבה פחות תשומת לב. הייתי בחופשה בניו יורק בחופש הגדול וזה היה כיף אדיר", הוא אומר.
"לא היו מבטים מוזרים כמו בארץ בכלל. לאף אחד לא אכפת שם מאף אחד אחר. זה יכול להיות מינוס במובן מסוים אבל אם מכירים קצת חברים זה יותר קל. בכלל, אני חושב שבשבילי בחו"ל יהיו יותר הזדמנויות".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"לא יודע. אני אף פעם לא חושב על זה. אין לי שאיפות גדולות לעתיד. אני כל הזמן שומע אנשים סביבי שמתכננים תוכניות גדולות. אני לא עושה את זה וחושב רק על העתיד הקרוב. הייתי רוצה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, אבל בזמן הקרוב קצת יותר הייתי רוצה לנסות לדגמן. למצוא סוכן או סוכנות שתדע להתאים לי פרויקטים ולהוציא ממני את המיטב".

גזרה מהפנטת. מה, לא?
"כשימלאו לי 18 אני מתכנן להיכנס ל'אח הגדול'", אומר מקס בהתרסה. "מאוד מסקרן אותי להתמודד עם אנשים אחרים, שכל כך שונים ממני. נראה לי שאני בטוח אתקבל. אגב, את יודעת שלא מזמן היה לי תאקל עם יואב מהאח הגדול?"
- באמת? איך זה קרה?
"שנינו כותבים בלוגים והייתה תקופה מסויימת שהבלוג שלי היה מאוד פעיל ועם המון קוראים. גם ליואב יש בלוג שמאד מצליח, בעיקר כי הוא מפרסם בו חברות מסחריות ומרוויח ממנו כסף. הוא פרסם פעם פוסט שבו הוא כתב שטבלת הפעילים לא מוצאת חן בעיניו ושמה שצריך לעשות כדי לגרום לבלוג שלך להגיע גבוה בטבלת הפעילים זה להתלבש כמו בת".
- ומה ענית לו?
"שאני לפחות לא צריך לפרסם את "מאמא עוף" כדי שמישהו יקרא את הבלוג שלי".
- יש לך מסר כלשהו לבני נוער אחרים שאולי קשה להם יותר בגלל שונות מסויימת?
"חשוב מאד להיות מוקפים באנשים שגורמים לכם להרגיש טוב. אבל הכי חשוב זה קודם כל לרַצות את עצמכם ואחר כך את הסובבים אתכם. אחרת אף פעם לא תגיעו לאן שתרצו להגיע".

עם הגב לתל אביב. מינץ' לקינוח (צילומים: אנה פולנסקי)
מארקו אותה: הניאון חוזר, והפעם בגלגול סולידי