כולם רוצים ילדים חורגים

שתי סדרות נוער חדשות עלו בערוץ הילדים, אבל בעוד שצופי "החולמים" ישקעו לחלום מתוק שקורה במדינה אחרת, הצופים של "אליפים" יאלצו להסתפק בכאפות מהדלידים

כנראה שנוער במצוקה זה השחור החדש. אחרת איך תסבירו את "החולמים" מול "אליפים", שתי סדרות נוער שעלו שתיהן אתמול בערוץ הילדים, האחת ב-HOT והשניה ב-yes. החולמים מביאה את סיפורו של יונתן, ילד שנזנח על מפתן בית יתומים (סליחה, בית לנזקקי הלנה, יענו, ילדים הומלסים), והשנייה מביאה טייק אוף על הספר של אסתר שטרייט וורצל עם אותו השם, ומספרת על רוני, שנוחת בפנימיית "גנות" למרות שאבא שלו (זהירות, ספוילר!) הוא ראש הממשלה.

 

כל אחת מהסדרות מוכרת משהו רחוק. האחת חלום אפל כמעט, דיקנסי, על יתומים מקסימים וחסרי מזל. השנייה מנסה לשווק לכם את עולמם האכזר של ילדי פנימייה (פנימייה, רק המילה הזאת עצמה ישר מעוררת מראות של בתים הרוסים). שתיהן משחקות על מוטיב האגדה, חלוקה ברורה מאוד בין טובים לרעים, פריטה מלאה ולא ביישנית על מוטיב סינדרלה פוגשת במרקו שמחפש את אמא שזנחה אותו לטובת מערכת החינוך הכושלת שמנהלים מבוגרים שילדיהם חכמים מהם.

"החולמים". דיאלוגים לא מביכים (צילומים: אוהד רומנו)

 

אלא שמה לעשות, כמו שאין נביא בעירו גם אין אגדה בארצה. "החולמים" הבינה שככל שהעלילה תתרחק מהסביבה שאנחנו מכירים, ככה נאמין לאגדה ונתמסר לה. בית ההלנה הוא ויסטריה ליין של ערוץ הילדים. כשהם ממשיכים את השיק המיסתורי של "החצויה", בנו ב-HOT מצע גידול שאין לנו שום דרך לחבר אותו למקום או לזמן. אין לצופה שום דרך להשוות אותו למשהו שהוא מכיר, והפאקים באמינות, אם יש כאלה, נבלעים במאטריקס שלה. גם העובדה שכנראה לא מעט כסף הושקע בסט ושהדיאלוגים לא מביכים ואפילו טובים, משלימים את התמונה למוצר שלא מזלזל בקהל שלו, גם אם הוא עדיין מפוצץ חצ'קונים למחייתו.

 

קלישאות שיולדות קלישאות

"אליפים" לעומת זאת, מנסה ליצור הכלאה כמעט בלתי אפשרית בין ישראל של שנות ה-60 לבין זאת של היום. אז בפנימייה המפות המשובצות נראות כמו שריד לתקופה ההיא, אבל הילדים מסתובבים עם פלאפונים (כשלא מחרימים להם אותם). במקור רוני, הגיבור, הוא בן של עורך דין מצליח, היום זה לא כבר לא מרשים אף אחד, אז הפכו אותו לבן של ראש הממשלה. משום מה קשה לי לראות את זה קורה. התמימות של פעם, זאת שאפשרה את האופי החברתי הזה, כבר לא מרגישה טבעית. תנסו לדמיין את לואיס אדרי, חומר מובהק לפנימייה, מגיע לגנות, ותראו בעצמכם את הדיסוננס. 

"אליפים". לא רלוונטי לתקופתנו

 

וזאת עוד הבעיה הקטנה של "אליפים". כל זה היה עובר אם אפשר היה לנעוץ שיניים בדמויות ובדיאלוגים, בלי להגיע בנגיסה אחת אל הקרקעית. אולי זה הניסיון להיצמד לרוח הספר (קורה לטובים ביותר, אדפטציה של ספרים לטלוויזיה או לקולנוע ברוב המקרים לא עולה יפה) שכבר לא רלוונטי לתקופתנו, מְעָבּר את העלילה בעוד ועוד קלישאות, שיולדות קלישאות משל עצמן, קווי עלילה צפויים ודמויות שמתקשות להתרומם.

 

לא מדובר באמת בתחרות - הצופים של HOT יראו סדרה אחת, הצופים של yes סדרה אחרת. אבל בעוד שהצופים של "החולמים" ישקעו לחלום מתוק שקורה במדינה אחרת, הצופים של "אליפים" יאלצו להסתפק בכאפות מהדלידים ושאריות של חלום ישן על מדינה שנגמרה כבר מזמן.