"על הדבש ועל העוקץ" שרה נעמי שמר, וידעה למה. לא לחינם אין מדובר ב"על הדבש והסילאן" או "על הדבש וסוכר הענבים". כשמדובר ב"אמריקן איידול" ובתוכנית האחות (?) "כוכב נולד", הקפידו המפיקים עד עתה ליצור תמהיל נכון בהרכב השופטים, הכולל שופט/ת רכ/ת לב, שופט/ת שמגיע ממש מהביזנס ויודע על מה הוא מדבר ואחרון אחרון, לא חביב בכלל אבל הכי חשוב: המניאק, שיודע להעיר הערות עוקצניות כשצריך ולגלגל עיניים בסלידה כשאחד המתמודדים לא פוגע בתו הנכון.
עד עכשיו. בעונות החדשות של שתי התוכניות מסתמן כי אין יותר צורך ברשעים. גל אוחובסקי וסיימון קאוול נעלמו, ובמקומם הובאו מירי מסיקה, ג'יי לו וסטיבן טיילר, שעצם זה שהם נמצאים במשפט אחד יש בו כדי להרים גבה.
אז איך היה פרק האודישנים הראשון של "איידול" ללא סיימון? דבש. קצת יותר מדי דבש. סיימון והכשל הפתולוגי שלו באמפתיה חסר לנו מאוד. מה הם האודישנים ללא קורטוב של רוע לב, ראייה מפוכחת ושנאת בינוניות? אומנם סטיבן טיילר, שפניו מתוחות יותר ממיתרי גיטרה, מביא איזו רעננות, חוש הומור והבנה אופנתית של זבל לבן, כמו גם מעט הורמונים, אבל ברור לכולם שג'יי־לו היא הכוכבת האמיתית של העונה. נכון, קשה לה להיות הביץ' ששמענו שהיא, וניכר שהיא באה לתת עבודה ולהוכיח שהיא לא דיווה, אבל אלוהים, היא כל כך יפה. היא כוכבת מכף רגל ועד ראש, ולצפות בה זו חוויה מדהימה, שוות ערך לצפייה בחיה נדירה בסכנת הכחדה.
ועדיין, אווירת הפיל גוד מעט משעממת, ומפחידה אותנו כשאנחנו חושבים על העתיד לבוא עם מירי, צדי ומרגול. השלושה האלה לא יכולים להשחיז הערה סיימון קאוולית אחת ולתקוע אותה בלב המזייף של המתמודדים. ובכלל, אם מסתכלים על שלישייה אחת לעומת השנייה - האחת זוהרת וסקסית, והשנייה קצת נראית כמו מופע ועדי עובדים לבית אבות. אנחנו כמובן מאחלים הצלחה לכל השופטים המתוקים, אבל מבקשים: רק קצת דם, קצת דם לקינוח הדבש.