מרצדס CLS - פחות אלגנט, יותר ספורט

לפני שמונה שנים גרמה מרצדס לתדהמה בתעשיית הרכב, כשחשפה עוד מכונית יוקרה גדולה, אך הפעם עם מראה מאד מקורי. מאז הספיקו המתחרות הישירות להצטרף לקטגוריה החדשה, ושיכנעו את מרצדס להציג דור חדש. נהגנו בו, והתרשמנו לטובה

אתם חייבים להודות שדי משעמם בתעשיית הרכב. כבר יותר מ-120 שנה, המוצר הבסיסי שמוכרות לנו היצרניות לא ממש משתנה: מכונית עם גלגלים, מנוע, וכמה חלונות. מדי פעם מישהו ממציא איזה גאדג'ט מבריק, כמו חיבור לאייפוד או אייפון או אייפד, אבל המתכון נשאר זהה: מכונית עם גלגלים, מנוע, וכמה חלונות. אז מה עושה יצרנית שרוצה לחדש? שוכרת מעצב מבטיח, ומבקשת ממנו יפה-יפה שיעצב "משהו אחר". 

 

 

וזה בדיוק מה שעשתה מרצדס ב-2003, כשהציגה את הדור הראשון של ה-CLS. זו הייתה המכונית הכי לא דומה למרצדס של היצרנית: "קופה ארבע-דלתות" הם קראו לה, והיא הייתה פשוט יפהפייה. קצת נשית אמנם, אבל מרהיבה וייחודית. כעת מתחילה היצרנית בשיווק הדור השני של ה-CLS, והציפיות כמובן גבוהות. איך היא מתמודדת איתן? תשאלו את הוברט לי.

 

הגישה של ברוס לי

הוברט לי הוא המעצב של ה-CLS החדשה. טיפוס צנום ממוצא אסייתי שבחר בגישת עיצוב חדשנית, שאפשר לקרוא לה על-שמו של לי אחר - ברוס. תשכחו מהקווים האלגנטיים והקימורים העדינים של הדור הראשון. הוברט הצעיר העניק ל-CLS צדודית שרירית, חרטום שרירי, וקימורים שריריים. התוצאה, אהמממ, שרירית.

 

וזה לא שה-CLS החדשה אינה יפה. למעשה, מבין כל מכוניות הסדאן-ארבע-דלתות של מרצדס, היא הנאה מכולן - ובפער גדול. אבל הוברט והשרירים קלקלו קצת את הקסם הייחודי של המכונית המקורית. ה-CLS נראית כעת יותר כמו מרצדס, ופחות כמו "משהו אחר".

 

את הרגשת הייחוד האבודה אפשר למצוא מחדש בתא הנוסעים. הוא אמנם לא מפתיע במיוחד, אבל הוא נותן למי שיושב בו בדיוק את מה שמצופה ממכונית שמצוידת בסמל הכוכב של מרצדס - את אותה הרגשת "כל-כך טוב לי להיות עשיר", שכמובן מגיעה מלווה בניחוח הכרחי של עור ועץ.

 

 

ה-CLS החדשה גדולה מעט מקודמתה, אם כי הפערים בכל מדד מסתכמים בסנטימטרים בודדים, ואינם משנים דרמטית את המרחב לנוסעים. המושב האחורי עדיין מיועד לשניים בלבד, ומרווח הראש שם עדיין אינו נדיב במיוחד. זה המחיר שמשלמת ה-CLS על הגג הנמוך, שנועד ליצור את מראה ה"קופה ארבע-דלתות" שהמציאה.

 

גלעד ארדן מתרשם

מרצדס מצהירה שה-CLS החדשה הרבה יותר "ירוקה" מקודמתה. למשל, פליטת הפחמן הדו-חמצני שלה נמוכה ביותר מ-20%. אפילו גלעד ארדן היה מודה שזה נשמע מרשים. אבל מי שקונה מכונית עם 408 כ"ס ומנוע V8 טורבו-בנזין בנפח 4.7 ליטר, כנראה מציב את איכות הסביבה במקום די נמוך בסדר העדיפויות שלו.

 

ולכן, יסלח לנו השר להגנת הסביבה, אם נשכח לכמה דקות מיערות העד הנעלמים והקרחונים הנמסים, ונעסוק במה שבאמת חשוב במכוניות: איך הן נוסעות. וה-CLS החדשה נוסעת מצוין. גרסת ה-V8 מהירה מאוד, אם כי זמן נהיגה קצר מדי ומזג אוויר סגרירי מדי סיכלו ניסיונות לבדוק עד כמה היא מהירה ומוכשרת.

 

 

שלא במפתיע, גרסת ה-V6 "הבסיסית", עם 306 כ"ס ובלי מגדשי טורבו, מרגישה כבדה יותר ומהירה פחות מה-V8. אבל היא עדיין מהירה מספיק, ועל-כך יעיד זמן של 6.1 שניות בהאצה מעמידה ל-100 קמ"ש. אגב, בשתי הגרסאות מרגישה ה-CLS חדה ומהנה יותר לנהיגה מה-E קלאס עליה היא מבוססת.

 

התיבה האוטומטית המשותפת לשתי הגרסאות, עם שבעה הילוכים ואפשרות לתפעול ידני, עובדת מצוין עם המנוע הגדול, אך קצת פחות טוב עם ה-V6, שלעתים גורם לה להרגיש מעט מהוססת בכל הנוגע לבחירת הילוך מתאים.

 

מה יהיה עם הוברט?

זה לא ממש מפתיע לגלות שה-CLS היא מכונית מרשימה - מרצדס היא לא יצרנית שנוהגת לייצר מכוניות גרועות, או אפילו בינוניות. מה שבכל זאת מפתיע הוא שהיא מצליחה לשמור על ייחודיות, ולחרוג מהתבנית השמרנית בדרך-כלל של מרצדס. אם רק היו מבקשים מהוברט לשמור על האלגנטיות של ה-CLS המקורית, היא הייתה יכולה להיות עוד יותר מוצלחת וסקסית.

 

מה שכמובן משאיר את עניין המחיר הלא ממש פעוט: כ-700 אלף שקל עבור גרסת ה-V6. אמנם זה לא סכום שיבהיל את לקוחות מרצדס, אך שלא כמו בעבר - יש כעת ל-CLS יריבות בקטגוריית "קופה ארבע-דלתות". לאודי יש את ה-A7, וב.מ.וו מאיימים כבר כמה שנים לייצר מתחרה משלהם. ומול התחרות הזו, מרצדס תצטרך להוכיח שהשרירים של ה-CLS הם יותר ממראה-עיניים.

 

הכתב היה אורח חברת מרצדס