בין הפרידות לחיבורים

"בין הפרידות לחיבורים/ יש עוד מרחב של/ כאב חדש ואכזרי/ מוות שקט ואטי/ נכנס לימיך בשלוה/ כמעט/ לפעמים שקט מאוד/ בחדרים ובמסדרונות". שירים מאת רחל הרץ

בין הפרידות לחיבורים

בֵּין הַפְּרֵדוֹת לַחִבּוּרִים

יֵשׁ עוֹד מֶרְחָב שֶׁל

כְּאֵב חָדָשׁ וְאַכְזָרִי

מָוֶת שָׁקֵט וְאִטִּי

נִכְנַס לְיָמַיִךְ בְּשַׁלְוָה

כִּמְעַט

 

לִפְעָמִים שָׁקֵט מְאֹד

בַּחֲדָרִים וּבַמִּסְדְּרוֹנוֹת

אֲנָשִׁים צוֹחֲקִים

בֵּין הַצִּנּוֹרוֹת וְהַמַּחֲלוֹת

צְעִירִים וְיָפִים הֵם

הַמְּטַפְּלִים בְּאִמִּי

"מרחב של כאב חדש ואכזרי" (מתוך עטיפת הספר) 

 

עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ

אֵיךְ הִיא הַיּוֹם?

אֵין שִׁנּוּי - כְּלוֹמַר אֵין סִכּוּי

אוּלַי תִּחְיֶה עוֹד שַׁבָּת

עוֹד אֶרְאֶה אוֹתָהּ

וַאֲלַטֵּף אֶת יָדָהּ

בֵּין הַפְּרֵדוֹת לַחִבּוּרִים

 

הגברים נקרעים מתוכנו

אֶת בְּדִידוּתְךָ אֲנִי בּוֹלַעַת

כִּנְתָחִים, וְהֵם אוֹכְלִים בִּי

אֶת יָמַי

וְלֵילוֹתַי הֵם חֲטָאִים

הַשּׂוֹרְטִים בִּי בְּדָם

 

הַגְּבָרִים נִקְרָעִים מִתּוֹכֵנוּ

כְּתִינוֹקוֹת

בּוֹכִיּוֹת בְּבוֹאָם, בּוֹכִיּוֹת בְּלֶכְתָּם

אֲנַחְנוּ הַנּוֹתָרוֹת

 

הם עטרו לראשי עטרת

הֵם עָטְרוּ לְרֹאשִׁי עֲטֶרֶת

קוֹצִים, תְּאָרִים וַאֲטָדִים

וְהִכְנִיסוּ אוֹתִי אֶל

מִקְדַּשׁ קְהָלָם

 

לוֹ לְפָחוֹת יָכֹלְתִּי לִשְׂמֹחַ

לוֹמַר לְעַצְמִי וְלוּ מִלָּה

אַחַת שֶׁל גַּאֲוָה אֲמִתִּית

אך מָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי הָיָה אִשָּׁה

אִשָּׁה שֶׁלֹּא הוּבְסָה

 

יַלְדָּה קְטַנָּה עִם זְנַב סוּס

מִשְּׁכוּנָה שְכוּחָה שֶׁמַּרְצְפוֹת

יַלְדוּתָהּ נִשְׁחֲקוּ לְזָרִים

שֶׁגָּדְלָה

בְּעוֹלָם שֶׁל גְּבָרִים קְשׁוּחִים

אַבִּירִים מְזֻיָּנִים רְכוּבִים

עַל סוּסֵי מִפְלָצוֹת

הַמַּדָּע, הַתַּחֲרוּת, הַהִצְטַיְּנוּת

שֶׁאָרְבוּ בְּכָל פִּנָּה לְהַמְעִידָהּ

וּלְהִשְׁתַּתֵּף בִּכְאֵבָהּ בְּחִיּוּךְ

 

הֵם עִטְּרוּ לְרֹאשִׁי עֲטֶרֶת תְּאָרִים

וְאָמְרוּ לִי "חֲיִי בְּתוֹכֵנוּ"

כָּל מָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּתוֹכִי הָיָה

אִשָּׁה שֶׁלֹּא הוּבְסָה

הַפּוֹסַעַת בְּתוֹךְ מִקְדָּשִׁים מְזֻיָּפִים

וּמִסְדְּרוֹנוֹת מְיֻסָּרִים

שֶׁל שַׁיִשׁ חִוַרְיָן

בְּהֵיכָלִים שֶׁרֹאשָׁם נוֹגֵעַ בַּשָּׁמַיִם

שֶׁשְּׂפָתָם הִתְבַּלְבְּלָה

 

"פרידות וחיבורים" הוא מסע מתמשך של כתיבה נשית ואישית על אנשים, מקומות ותחושות, בעיר שבין ההר לים. רחל הרץ (לזרוביץ) היא פסיכולוגית חברתית בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, החוקרת את עולמן של נשים יהודיות וערביות. השירים לקוחים מתוך ספר שיריה הראשון.