דני מרטין

דני מרטין, ג'אגלר מקצועי ומומחה בכל הקשור לעולם הקרקס, מופיע ללא הפסקה בשמחות ובפסטיבלים

דני מרטין (23), שגר כאן בחמשת החודשים האחרונים, הוא ג'אגלר מקצועי ומומחה בכל הקשור לעולם הקרקס. מאז שנחת אצל הדוד בלונג איילנד, הספיק מרטין להיחשף בקרב הקהילה הישראלית ואף לעקור לדירה משלו בברוקלין. מכיוון שנולד בארצות הברית, בתקופה בה היגרה המשפחה לניו-יורק לפני שחזרה לארץ, ההתאקלמות שלו, מן הסתם, קלה יותר. ג'אגלינג עשה מאז שהוא ילד. עם השנים התפתח התחביב והפך למקצוע. בעשור האחרון, אומר מרטין, הוא מופיע ללא הפסקה במופעי ג'אגלינג בשמחות ובפסטיבלים ומתחזק את אתר האינטרנט שלו (www.danishow.com). לניו-יורק הוא הגיע מתוך רצון להתפתח, להכיר שוק חדש ולבדוק אפשרויות. הוא מעיד על עצמו שיש לו כימיה נהדרת עם ילדים.

 

"אני עושה ג'אגלינג עם כדורים, הולך על קביים, יש לי הופעות אש והופעות אור". מרטין בפעולה (צילום: יח"צ)

 

איזה מופעים אתה מעלה?

"אני עושה ג'אגלינג עם כדורים, הולך על קביים, יש לי הופעות אש והופעות אור".

 

הופעות אור?

"יש לי תלבושות מיוחדות שבהן תפורות מנורות קטנטנות. יש לי תלבושת עם 300 מנורות כחולות, תלבושת עם 200 מנורות צבעוניות. המופעים האלה הם להיט במסיבות בר המיצווה".

 

משלמים טוב?

"משלמים יותר מאשר בארץ, אבל בסופו של דבר זה מתאזן כי כאן ההוצאות יותר גבוהות, כמו שכר הדירה, ההשקעה במופע. הנה, עכשיו אני חוזר מפגישה עם מפיק מוזיקלי שאני רוצה לעבוד אתו, מה שכמובן עולה כסף. לעומת זאת, הייתי בתחילת ינואר בפסטיבל ג'אגלינג והכרתי כמה חבר'ה מהתחום, זה הוביל להופעה של בפני כנס אנשי עסקים, שבו אני סוג של בדרן. אני גם להטוטן, איש גבוה בתלבושת ליצן שנמצא בקבלות פנים, בחתונות, בריתות או הופעות רחוב. אני מחליף דמויות, מביא שחקנים. בארץ הייתי מגיע עם צוות, מעלה שתי הופעות אש על הבמה, מעמיד ליצן עם קביים בכניסה".

 

נראה שהמופעים האלה פחות פופולארים כאן.

"בזכות זה אפשר להצליח כאן יותר. בארץ התחום מפותח והוא ברמה בינלאומית. בכל שנה מתקיים פסטיבל ג'אגלינג בסחנה. יש גם הרבה פסטיבלים באירופה. נראה שבניו-יורק קהילית הג'אגלרים לא כל כך גדולה".

 

למה בחרת לגור בברוקלין?

"כי יש פה קהילה. גרתי תקופה בלונג איילנד, אבל שם יותר יקר וצריך להשקיע מאמץ כדי להכיר את כולם. בברוקלין אתה הולך שתי שדרות וכבר מכיר אנשים".

 

אתה מבלה בעיר?

"אני אוהב בעיקר לשבת עם חברים ולהעביר זמן איכות, לפטפט בבאר זה או אחר, אוהב לפגוש אנשים. החיים בניו-יורק מאפשרים לי לפגוש אנשים חדשים כל הזמן, זה תענוג גדול. יש לי ידידה טובה משוויץ, חבר איטלקי, חבר מדרום ספרד, חברים שעושים ג'אגלינג".

 

בסירק דה סוליי היית?

"עדיין לא. ראיתי את ההופעות שלהם בווידאו ופגשתי את המפיקים שלהם. הייתי גם בסדנאות עם כמה מהמדריכים שלהם. זה קרקס אחר לגמרי, אני מוריד בפניהם את הכובע, למרות שיש במופע שלהם חלקים שאני אוהב וחלקים שאני פחות אוהב".

 

היית יכול להשתלב במופע שלהם?

"אני לא יודע כמה באמת אני רוצה בזה. אני לא לוקח כל הזמנה וקרה כבר שסרבתי להצעה מפתה".

 

איזו הצעה?

"הזמינו אותי להיות חלק מקרוז שיצא להפלגה של שמונה חודשים. החוזה היה מצוין, הייתי אמור להופיע כל יום, המשכורת הייתה מעניינת, אבל דחיתי את החוזה. לא באתי לניו-יורק כדי להיות תקוע שמונה חודשים על אוניה. אני צריך לחשוב מה אני אעשה כשההפלגה תסתיים ומה אני מפסיד בזמן הזה".

 

איך עוברים עליך החיים בברוקלין?

"יש פעם בשבוע מפגש של ג'אגלרים בברוקלין. אני הולך לבית כנסת, אני לא חרדי, אלא מסורתי ואני פשוט דואג לאזן את עצמי. יש לי חבר שאני מצטרף למשפחה שלו בשבת לדינר או לפעמים לבית כנסת. יש פה הכנסת אורחים שמחממת את הלב. רוב הישראלים בברוקלין הם כמוני, עזבו מה שהיה להם ובאו. המשפחות שלהם בארץ".

 

אתה הולך להופעות?

"מדי פעם, כשצץ משהו מעניין. יש ערב מחווה לביטלס בכל יום ראשון במועדון 'בי.בי.קינג. רציתי ללכת להופעה של רמי קליינשטיין, אבל הייתה לי בת מצווה באותו ערב".

 

יש לך חברה?

"כרגע לא ואני לא שולל אופציות. אני לא ממש מחפש בת זוג, אבל אם אכיר בחורה אז הכל אפשרי. אני לא אוהב לקחת את החיים בצורה כבדה".

 

מצד שני, אתה לוקח את עצמך ברצינות.

"אני עושה דברים בצורה רצינית. יום אחרי סופת השלג הגדולה בכריסמס, כשהאוטובוסים לא עבדו, הייתה לי פגישת עבודה במרחק עשר דקות נסיעה באוטובוס, מכוון שהאוטובוס לא בא הלכתי ברגל והגעתי לפגישה אחרי שעה ורבע. זה נראה לי עדיף מאשר לשבת בבית".

 

איך אתה רואה את הקריירה שלך בעתיד?

"דברי איתי בעוד עשר שנים".