הארוטיקה של ההמונים

לפני 25 שנה רוקן מיקי רורק תכולת מקרר לתוך פיה של קים בייסינגר ודור שלם למד איך להגיד "פנטזיה מינית" ולהישאר בחיים. "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" חוגג חצי יובל ואנחנו בדקנו איך קרה שהאמריקאים לא אהבו אותו, מה בדיוק היתה הבעיה עם ריח הגוף של מיקי רורק, ומי התעלל בקים בייסינגר

בכל פעם שנערך משאל המנסה לדרג את סצנות הסקס הזכורות ביותר בתולדות הקולנוע, מפציעה האפיזודה האינטימית במטבח של קים בייסינגר ומיקי רורק ב"תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" במקום גבוה ומכובד. הסצנה בה רורק המעורטל מאכיל ומשקה (בתפריט: סירופ נגד שיעול, פלפל חריף, דבש, ג'לי ותות שדה) בחושניות את זוגתו עצומת העיניים ומביא אותה לשיאים של ריגוש מיני, עיצבה את הפנטזיות המיניות של צופים רבים והגדירה מחדש את מושג החרמנות. בייסינגר פחות התלהבה מהמעמד האייקוני לו זכתה הסצנה והודתה שסבלה במהלך הצילומים: "הו ישו, זה היה מחליא", אמרה בראיון בעבר. "ניסיתי לירוק הכל לתוך דלי, אבל חלק החליק לי לתוך הגרון".

 

בשבוע הקרוב ימלאו 25 שנה לצאתו של "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" (1986) פורץ הדרך למסכים, ומאז הספיק להזין תשוקות של דור שלם. הכל התחיל בספר שמבוסס על חוויותיה האמיתיות של מנהלת בתאגיד ניו יורקי, שהעדיפה לפרסם אותן תחת השם הבדוי אליזבת מקנייל. העיבוד הקולנועי של הספר עסק במסע סאדו־מזוכיסטי של אשה עם גבר, אותו היא בקושי מכירה. הבמאי האנגלי אדריאן ליין, שהיה חתום על פרסומות מסוגננות רבות בראשית שנות ה־80 וגם על הלהיט "פלאשדאנס", הופקד על הבימוי. לתפקיד הגברי הראשי ליהק ליין את רורק, שהיה אז כוכב עולה שכיכב בלא מעט סרטים מדוברים באותה תקופה, בהם "דיינר", "ראסטי ג'יימס", "כחום הגוף" ו"שנת הדרקון". רורק גילם בסרט את ג'ון, סוכן בורסה נאה ומסתורי, שגורר את זוגתו למערכת יחסים אובססיבית הנמשכת תשעה וחצי שבועות. "מיקי וג'ון מאוד דומים", הסביר ליין את הבחירה. "מיקי הוא מאוד בלתי צפוי, ואתה אף פעם לא יכול לדעת מה מתרחש אצלו בתוך הראש. הוא מרתק וקשה להסיר את העיניים ממנו".

 

לצורך התפקיד התבקש רורק לרזות ולבלות זמן רב בוולסטריט. "נאלצתי לפגוש טיפוסים הדומים לג'ון ושנאתי את זה", הוא סיפר אז. "הייתי מעדיף לעבוד בחפירת שוחות מאשר לעבור את התוהו ובוהו של הבורסה הניו יורקית בכל יום".

מסע סאדו־מזוכיסטי. "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים"

 

לעומת הבחירה הזריזה ברוק, החיפוש אחר השחקנית שתגלם את אליזבת, סוכנת אמנות גרושה ויפהפייה הנסחפת לתוך הרפתקה מינית סוערת, לא היתה פשוטה. ליין בחן לא מעט מועמדות, בהן איזבלה רוסליני, טאטום אוניל וקתלין טרנר, אך בסופו של דבר בחר בבייסינגר, דוגמנית בדימוס, שבאותה תקופה ניסתה לעבור מהשתתפות בזבלונים קולנועים לעשייה קולנועית נחשבת יותר. "הכימייה בין מיקי לקים הייתה משהו יוצא דופן", הסביר אז ליין. "ניסינו

 לפתח את הקשר ביניהם בד בד עם התפתחות העלילה. לעיתים קרובות היטשטשו הגבולות בין הסרט למציאות. חלק גדול מהסערה ומהלחץ שנראים על המסך היו אמיתיים. לקים יש תכונה נפלאה של להיות רעננה, אבל לקראת סוף הסרט רציתי אותה יותר שפופה ומתפוררת. הייתי מוכרח לשבור אותה, לכן התחילו בינינו המון צרחות. היא קראה לי בן זונה ולהפך. השתמשתי בכל מיני מניפולציות כדי לשבור אותה וכדי להשפיע על הקשר שלה עם מיקי".

 

גם בייסינגר חשה שהגבולות היטשטשו: "האמת היא שלא רציתי בכלל לעשות את הסרט וכשכבר נכנסתי לזה, הצילומים היו כמו גירוש שדים מבחינתי. הייתי הנפש האמוציונלית היחידה בכל הסרט, ולכן כל עצב מעצביי היה חשוף וגלוי לשאר השחקנים ולצוות ההפקה. אבל זה היה פורקן משחרר. למעשה, לא שיחקתי את החיים של מישהי. אליזבת היתה אני. שיחקתי את החיים שלי".

 

החיים על הסט היו טעונים מאוד עבור בייסינגר, לא רק בגלל מערכת היחסים עם ליין, אלא גם עם השחקן שלצידה. השמועות טענו שרורק ובייסינגר לא הסתדרו, בלשון המעטה, בעיקר בגלל נטייתו של רורק לתצוגות שתלטנות על הסט. וכאילו לא די בכך, הרי חלק מהעובדים על הסט דיווחו שבייסינגר התלוננה על ריח הגוף שנדף מרורק. "אני חושבת שבגלל אופי הסרט היו בעיות ביחסים בין האנשים שעבדו בצילומים", היא הודתה. "גם בעלי באותה תקופה, רון ברייטון, סבל מכך שהזנחתי אותו רגשית ולא הייתי מסוגלת לתת שום דבר".

 

בשל דרישות התסריט הבוטות, בייסינג'ר ביקשה וקיבלה כפילת גוף שמילאה את מקומה בקטעים נועזים במיוחד, אבל ברוב המקרים היא התמסרה לתפקיד התובעני. באחת הסצנות בסרט רורק ובייסינג'ר התבקשו להתעלס בגשם ניו יורקי, בעוד רורק קורע מעל זוגתו את הבגדים ומדביק אותה לקיר. "זה היה מזוויע", נזכרת בייסינג'ר. "הייתי דבוקה לקיר לבנים וכל מיני דברים חלודים נתקעו לי בגב. נשארה לי אפילו צלקת מעל המרפק". רשימת האתגרים בהם נאלצה השחקנית העדינה לעמוד במהלך הצילומים כללה גם קשירת עיניים, הצלפות במגלב, זחילה על הרצפה וביצוע מופע חשפנות פרוע.

 

אחרי הצגות מבחן ולא מעט עריכות מחדש, ליין קיווה שסרטו יגיע לקהל רחב. "לא רציתי לעשות סרט אמנותי שרק 15 איש יראו", הוא הסביר. "רציתי להגיע למצב שהקהל יצא בסוף הסרט וירצה להיות ג'ון או אליזבת. רציתי שבדרך הביתה הם יתווכחו על הסרט. לכל אחד מאיתנו יש נורמות וחוקים העוזרים לנו לעבור את היום, ומה שקורה ב'תשעה וחצי שבועות' זה שלפתע מופיע גבר ומשכתב את החוקים שאשה חייה לפיהם, ומציב בפניה אתגרים העומדים מעבר להתנהגות הנורמלית המקובלת עליה. היא מוקסמת, מפוחדת ומפותה על ידו - וזה משהו שבהחלט יכול לעורר דיון".

 

בשלהי פברואר 1986 הגיח "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" למסכים בארצות הברית והתקווה של ליין לא התממשה. הסרט לא הפך ללהיט קופתי והביקורות היו מעורבות. מבקר הקולנוע המיתולוגי רוג'ר אברט נתן לו שלושה וחצי כוכבים בלבד, אך טען ש"רורק ובייסינג'ר מבצעים את התפקיד שלהם בצורה משכנעת". הסרט גם זכה למועמדות המפוקפקת בטקס פרסי הראזי של אותה שנה בקטגוריות "השחקנית הגרועה", "התסריט הגרוע" ו"השיר המקורי הגרוע". הכל השתנה ברגע בו יצא הסרט אל מחוץ לגבולות ארצות הברית והפך ללהיט היסטרי. אלינו הוא הגיע באפריל 1986 והמבקרים המקומיים השוו אותו ל"הטנגו האחרון בפריז". המבקר נסים דיין טען אז בביקורת התפרסמה ב"העיר" שהסרט ניחן ב"ארוטיקה של מגזיני כרומו", ומאיר שניצר פסק ביומון המנוח "חדשות" שהסרט "רפוי ויבש". זה לא הפריע לקהל לנהור לאולמות, "תשעה וחצי שבועות" הפך לשם נרדף לארוטיקה ורורק ובייסינגר קיבעו את מעמדם כסמלי הסקס של האייטיז.

 

בהוליווד לא יכלו להתעלם מההישגים מעבר לים והחלו להנפיק שלל סרטי המשך וחיקויים. כך למשל קיבלנו את רורק מנסה לשחזר את ההצלחה ההיא ב"סחלב פראי", ונכשל. החיקויים לא הצליחו הגיעו לרמה של הסרט המקורי, שזכה לחיי נצח בזכות הווידאו והשידורים החוזרים בטלוויזיה. והמקרר בכלל לא ידע שהוא כזה.