על הספקטרום: מי נכלל בהגדרה אוטיסט?

אחד מכל 200 ילדים בישראל מאובחן כאוטיסט - אך זה לא אומר שהוא סובל מהלקות הקשה ביותר. הספקטרום האוטיסטי כולל מגוון רחב למדי של לקויות: PDD, אספרגר ואוטיזם. כיצד מבדילים ביניהן? האם יש מה לעשות? והאם העלייה הדרמטית קשורה לאבחון יתר? מדריך מיוחד

ד"ר איתי גל פורסם: 24.02.11, 11:26

הנתונים הקשים שפורסמו אתמול (ד'), לפיהם חל זינוק במספר האוטיסטים בישראל, הדהימו רבים. על פי אותם נתונים אחד מכל 200 ילדים בישראל מאובחן כאוטיסט, ו-80% מתוכם הם בנים. אך לא כל הילדים האוטיסטים נמצאים במצב דומה. תחת השם אוטיזם נכללות מגוון של הפרעות התפתחותיות, בעלות השפעה רחבת טווח על יכולתו של הילד להגיב ולתקשר עם סביבתו. משפחת המחלות האוטיסטיות כולה נמצאת תחת השם PDD: הפרעות התפתחות מפושטות.

 

 

בעבר עורר חיסון ה-MMR, הניתן בגיל שנה בהלה בשל מחקר שפורסם על ידי  חוקר בריטי. אותו חוקר הזהיר כי החיסונים גורמים לאוטיזם, אך שנים מאוחר יותר הוא הועמד לדין לאחר שהתגלה כי הוא רימה במחקר וכי אין כל קשר בין חיסונים כלשהם לבין אוטיזם.

גם המחקר השקרי הוסר מארכיון המאמרים ונמחק לצמיתות - בצעד חסר תקדים. היום כבר ידוע כי סימנים ראשונים לאוטיזם ניתן לגלות כבר לפני גיל שנה, עוד הרבה לפני שניתנים החיסונים.

 

אז מה, אם כן, גורם לאוטיזם? מהם התסמינים השכיחים? ומהן הסכנות בפניהם עומד הילד בספקטרום האוטיסטי? כל התשובות לפניכם:

 

מתי הוכר לראשונה האוטיזם?

הראשון שתיאר את האוטיזם היה הפסיכיאטר השוויצרי יוג'ין בלולר, לפני כמאה שנה. היא תיארה קריטריונים למחלת הסכיזופרניה, והגדירה גם את האוטיזם, המגיע מהמילה היוונית אוטוס (עצמי). המילה מתייחסת לחשיבה אגוצנטרית והאוטיזם, על פי בלולר, מתייחס לנסיגה של החולה לתוך הפנטזיות שלו, כנגד כל השפעה מהעולם הסובב אותו. כל ניסיון חדירה של הסובב לתוך עולמו גוררת התנגדות והפרעה.

 

בארה"ב נעשה שימוש ראשון במילה אוטיזם בשנות ה-40 כדי לתאר ילדים הסובלים מבעיות חברתיות ורגשיות. בשנות ה-60 החל להתפתח הטיפול המוקדם בילד האוטיסט. כיום כבר ידוע כי האוטיזם היא מחלה גנטית, בין המחלות הפסיכיאטריות הגנטיות השכיחות ביותר.

 

מה נכלל תחת ה"ספקטרום האוטיסטי"?

PDD, או הסקפטרום האוטיסטי, כולל מספר הפרעות הקשורות באוטיזם. על פי ספר האבחונים הפסיכיאטרים האמריקני (ה-DSM4) בסקפטרום זה נכללות הפרעה אוטיסטית, תסמונת אספרגר, ו-PDD שאינו מסווג.

 

ההפרעה המתבטאת בליקוי בתקשורת חברתית, תבניות התנהגות רפטטיביות ותחומי עניין מוגבלים מאוד. שלא כמו אוטיזם, אין כאן עיכוב בהתפתחות השפה או בהתפתחות השכלית. תסמונת אספרגר מתבטאת לראשונה בילדים אחרי גיל שלוש, ובעיקר בבנים. הילדים בתסמונת זו מראים קושי ביצירת קשרים חברתיים, אינם מצליחים לפתח חברויות ומתקשים ביצירת קשר עין, כמו במרבית המשתייכים לספקטרום ה-PDD.

 

ללוקים באספרגר יכולות יוצאות דופן במתמטיקה, מוסיקה, מחשבים ומדעים. רבים מהם יצירתיים מאוד. עם זאת, הם נוטים להגיב באופן לא תואם את השיחה ואף מתלבשים בצורה מוזרה. אספרגרים מתקשים לצאת לדייטים או להתחתן, אולם זה עשוי לבוא בהפתעה כשהם מתחתנים תוך שעות ספורות או ימים, ללא יצירת מערכת זוגית ממושכת הקודמת לכך.

 

מדובר בהפרעה האוטיסטית הקלה ביותר, המתבטאת בקושי ביצירת אינטראקציות חברתיות וקושי בתקשורת בין אישית. האבחון נעשה לרוב רק לאחר גיל ארבע. עם כניסתו של הילד לבית הספר הוא יראה רצון עז לתקשר עם בני כיתתו, אולם יתקשה ליצור קשר ממשי בשל התנהגותו החריגה. עם ההתבגרות, לרוב הקשר המשמעותי ביותר שהילד מצליח ליצור הוא עם הוריו בלבד. הם אינם יודעים כיצד להגיב כשמישהו צוחק או בוכה ומתקשים להבין ציניות והומור.

 

הפרעה אוטיסטית בצורתה החמורה ביותר מתבטאת בשיאה סמוך לגיל שלוש, כשהילד עדיין אינו מביע יכולות שפתיות, מחפש תשומת לב מהוריו בדרכים חריגות, אינו יוצר קשר עין ובעל תנועות רפטטיביות – לרוב מחיאת כפיים. בצורה הקלה ביותר (PDD) יראה הילד, סביב גיל תשע,

קושי ביצירת קשר עין. היכולות השפתיות יהיו תקינות, אולם הוא יתקשה ליצור קשרים חברתיים ויראה עניין מתמיד בנושא ספציפי. ילדים אלו אינם יודעים להביע רגשות במקום המתאים, אינם יודעים כיצד להגיב כשמישהו בוכה או צוחק, אינם מבינים ציניות או חוש הומור. חלק מהם מתארים את הקושי העז ביצירת קשר עין בכך שמבט בעיני הזולת דומה עבורם למבט ישיר לתוך השמש הלוהטת.

 

הסימפטומים הראשונים של אוטיזם עשויים להופיע עוד לפני השנה הראשונה לחיים. בגיל זה, הפעוט כבר אמור ליצור קשר עין, להצביע על חפץ כדי שההורה יראה ויחייך אם ההורה זיהה את החפץ. אולם ילד PDD יוותר על כל נסיון להשיג תשומת לב מהוריו, לפחות עד לבגרות.

 

בגיל ההתבגרות, בני נוער שהתפתחו באופן תקין מתחילים לפתח חשיבה מופשטת, מתחילים להבין כי לבני אדם שונים יש דעות שונות ולומדים לקבלם. אולם בני נוער עם PDD מפתחים חשיבה נוקשה, מתקשים לקבל דעות של אחרים ומתפרצים כאשר אינם משכנעים את הסובבים אותם לקבל את דעותיהם.

 

הסובלים מאוטיזם לוקים גם במגוון בעיות אחרות, כמו התנהגות כפייתית טורדנית (OCD) והפרעות קשב וריכוז (ADHD). קיימות אצלם התפרצויות אגרסיביות ואף התנהגות פסיכוטית (איבוד קשר עם המציאות, הזיות, התבודדות, מחשבות חריגות).

 

למה זה קורה?

המחקר על האוטיזם עדיין נמשך, אולם ממה שעולה עד כה אצל

אוטיסטים קיימת הפרעה גנטית המשבשת את פעילות המעביר העצבי סרוטונין. הדמיות מוחיות הראו גם כי מוחם של אוטיסטים מעט גדול מהנורמה. עוד נמצא כי אצל אוטיסטים קיימת

רגישות יתר לשמיעה, עד כדי כך שבסביבה רועשת הם נכנסים במהירות למצב של חרדה. שמיעה זו, הקרויה היפראקוסטית, יצרה ככל הנראה לא מעט אוטיסטים שהם גם מוסיקאים מחוננים.

 

מדוע חלה עלייה דרמטית במספר הלוקים באוטיזם?

בשנים האחרונות קיימת עלייה בכל העולם המערבי במספר הדיווחים על אבחוני PDD. ישנן מספר סיבות לכך. הראשונה היא שבניגוד לעבר, בו התייחסו אך ורק לאוטיזם ולא לכל ההפרעות בספקטרום, הרי שבשנים האחרונות מתייחסים גם להפרעות האחרות - מה שהביא לריבוי האבחונים.

 

בתוך כך, המודעות ההולכת וגוברת ושיטות האבחון החדשות הביאו אף הם לעליה באבחוני האוטיזם. על פי הספרות הרפואית, שכיחות הפרעות ה-PDD היא אחד לכל 150 ילדים.