מאזדה 5 - מבחן דרכים למשפחתית ממש-גדולה

מוביל הנוסעים הפופולרי של מאזדה זוכה לממלא מקום עדכני, עם שם דומה, מראה מהוקצע והמון פילוסופיה יפנית מורכבת. התוצאה מרשימה למדי. בתנאי שאתם לא מנסים לדחוס פנימה את מספר הנוסעים המרבי

כמו שוודאי שמתם לב, עברית היא שפה יפה, אך לא מספיק יוקרתית לטעמם של הישראלים. כל מסעדה שמגישה ארוחת בוקר הפכה זה מכבר ל"בראסרי" או "פאטיסרי" או "דיינר", וכל פרויקט נדל"ן חייב לשאת איזו תוספת לועזית לשמו, כמו "הייטס" או "טאואר" או "קולקשן". אפילו מכולת שכונתית אינה יכולת למשוך קונים, אלא אם תיקרא "אקספרס" או "דיל" או "אין-דה-סיטי".

 

ברוח הבינלאומיות הזו, לא מפתיע לגלות שימוש בלועזית גם בקרב יבואניות רכב. למשל, למאזדה 5 החדשה יש שפת עיצוב הנקראת "נאגארה", חווית נהיגה "בסגנון זום-זום", ומושב "קאראקורי" אי-שם מאחור. מה כל זה אומר? מיד תבינו.

 

לאן זורם קאראקורי?

הסתכלו על ה-5 החדשה. רואים את הקימורים בדלתות הצד? אלה אינם קימורים סתם. זו שפת העיצוב "נאגארה", שהיא זרימה ביפנית. על-פי מאזדה, "זרימה דינאמית של מוטיב העיצוב נאגארה, משקפת בחינניות את יופיו של הטבע". בתרגום חופשי לעברית מדוברת, זה אומר משהו כמו "לא היה לנו כסף לעצב מחדש את כל המכונית, אז הסתפקנו במתיחת פנים". ואכן, הדמיון הרב בעיצוב ובממדים רומז שזו יותר מכונית מחודשת מחדשה.

 

אלא שכל זה אינו משנה עובדה פשוטה: ה-5 היא מכונית נאה מאוד - ולא רק יחסית למיניוואן. הפרופורציות הנאות של הדור הקודם נשמרו, החרטום הותאם לעיצובן של ה-3 וה-6 הפופולאריות, והקימורים בצד אמנם אינם "משקפים בחינניות את הטבע" - אבל הם בהחלט מוסיפים קצת עניין. רק האחוריים, שקיבלו פנסים רוחביים במקום אנכיים, נראים מעט כבדים מבעבר, וחבל שכך.

 

בתא הנוסעים, שהוא עיקר מהותו של כל מיניוואן, נרשם שיפור לעומת הדגם הקודם של ה-5. העיצוב נעים יותר, ומשדר מעט יותר יוקרה מבעבר, וזאת למרות שאיכות החומרים אינה מיישרת קו עם הטובות שבאירופיות. בכל הנוגע לשימושיות, ה-5 מותירה רושם מעורב. מחד, דלתות ההזזה מקלות על הגישה למושבים מאחור, יש שפע של תאי אחסון, ושורת המושבים השנייה ניתנת להזזה ומספקת מרחב מחייה נדיב לשני מבוגרים.

 

מנגד, המושב האמצעי בשורה השנייה - הנקרא "קאראקורי" - מתאים לילדים צנומים וחובבי הלקאה-עצמית, השורה השלישית אינה מרווחת דייה בנסיעות ארוכות, ותא המטען מצומק מאוד (158 ליטר) כאשר המושבים מאחור אינם מקופלים.

 

זום-זום צנום

כמו כל אחיותיה לבית מאזדה, ה-5 מתיימרת לספק "חווית נהיגה דינאמית בסגנון זום-זום". ולמרות שזה לגמרי לא טבעי למיניוואן - ואפילו כזה המוגדר קומפקטי - ה-5 היא בהחלט מכונית נעימה לנהיגה. הבולמים אינם מרגישים כאילו הוחלפו בספוג, ואפילו נהיגה נמרצת אינה הופכת אותה למטוטלת שמאיימת על קיבתם של הנוסעים. כל זה לא הופך אותה למכונית ספורטיבית חלילה, אך גם אין ספק שהנהג לא ירגיש כמו חבר בקואופרטיב אגד.

 

העניין הוא, שכל הזום-זום הזה כבר מוכר מה-5 הקודמת. ומה בכל זאת השתנה? ה-5 המחודשת מרגישה מעודנת יותר מקודמתה - פחות נוקשה ועצבנית, יותר נוחה ונעימה. וזה שדרוג חשוב, שכן עם כל הכבוד לזום-זום, מיניוואן שאינו נוח ונעים לנוסעיו חוטא לייעודו.

  

בכל הנוגע לביצועים, ה-5 אינה נושאת בשורות או הפתעות. מנוע ה-2.0 ליטר המוכר של מאזדה, עם 144 כ"ס ו-18.3 קג"מ, אינו שופע כוח בסל"ד נמוך, ולעתים הוא קולני מדי בניסיונותיו לדחוף את ה-5 קדימה. מנגד, תיבה אוטומטית יעילה, בעלת חמישה הילוכים ותפעול ידני, עוזרת ל-5 להרגיש זריזה למדי ולהתגבר על צנימות המנוע.

 

אקזוטיקה בפרסום

נאגארה וזום-זום הן אולי מלים שנראות אקזוטיות בעלון הפרסום, אבל המהות כאן הרבה יותר ארצית ומובנת: ה-5 היא פשוט מכונית טובה, שימושית ויעילה, שמציעה כמה שדרוגים חשובים לעומת קודמתה. בעיקר נוחות ועידון, עקב אכילס של הקודמת.

 

עם זאת, חשוב לזכור שה-5 היא לא מיניוואן בגודל מלא. למרות מספר המושבים, היא לא באמת מיועדת לנהג ושישה נוסעים. לכן, היא מתאימה יותר לשמש כחלופה למכוניות משפחתיות גדולות - מעין גרסת "סטיישן-פלוס" - מאשר כפתרון הולם למשפחות מרובות-ילדים.

 

בשורה התחתונה, וממש כמו בעבר, ה-5 מספקת תמורה טובה לכסף: 157,500 שקל לגרסה הבסיסית, ו-161,500 שקל עבור גרסה המציעה כמה תוספות חביבות, כמו בקרת שיוט וחיישני תאורה וגשם. ואם זה לא נראה מספיק, תמיד תוכלו להגיד שקיבלתם חינם-אין-כסף תוספת של קאראקורי מאחור.