את הפול גיליתי לראשונה כשהגעתי לגיל עשר. אחי הגדול לקח אותי לסיבוב בין חבריו בשבת הראשונה שחזר לרגילה מהצבא (כנראה הגעגועים השכיחו ממנו את האופי שלו). עברנו בין כל משפחות החברים במושב. כולם כמובן הציעו משהו לאכול ואני, שאיני יודע שובע , טעמתי מכל הבא ליד. לצערי, רוב תושבי הכפר הגיעו מפולין, ולכן הכל היה טעים אך נטול ריגוש.
התחנה האחרונה היתה משפחת חצרוני, שהיו הפרסים היחידים בכפר. שם ,תחת עץ הפקאן, נחשפתי לפוּל שעמד לילה שלם על פתילייה בחברת כמון, לימון ושמן זית. התבשיל המתין לפיתות הטריות שייאפו עם בוקר בגינה, וכל שימושן לנגב את העיסה החומה ועזת הטעם. המפגש הראשון היה מוזר. כבר אז הבנתי כי מדובר בטעם נרכש וכי לפול ולי צפוי עתיד משותף.
בשנים שבאו אחרי זה הכרתי חומוס-פול ביפו והטעם הפך לחלק בלתי נפרד מאישיותי. אך רק בהשתלמויותיי בפריז באתי במגע עם פול ירוק טרי - ונדהמתי מהטעם מעורר המחשבה. איני רואה כל קשר בין השניים - שניהם נפלאים אך מאוד שונים. הפול הירוק, רענן וצעיר, על עדינותו הכובשת, עונתו הקצרה והקושי להשיג אותו, לעומת הפול היבש, עז הטעם, הישיר עד כמעט אלים.
במצרים הפול היבש הוא המזון המבוקש ביותר וכמעט הדבר היחיד המשותף לכל המעמדות - מהעניים ביותר, ועד אלו ששדדו מקופת המדינה 50 מיליארד דולר (מעניין מי זה). בישראל אומנם מצאו פול בחפירות ארכיאולוגיות מהמאה השמינית לספירה אבל לאורך השנים הוא היה נחלתם בעיקר של עולי מצרים והפלסטינאים המקומיים.
למרבה הצער, בקרב יוצאי עיראק וכורדיסטאן יש רבים האלרגיים לפול, ולכן לא יוכלו להבין את תאוותי לחומוס-פול-ביצה.
המרכיבים (6 מנות):
2 כוסות אורז לבן מוכן לאכילה
500 גרם פול טרי
מיץ מ-2 לימונים
מלח
פלפל שחור
אופן ההכנה:

תבשיל פול ירוק (צילום: דודו אזולאי)
המרכיבים (2 מנות):
250 גרם (1/2 חבילה) פסטה בצורת פטוצ'יני
100 גרם תרמילי פול שטופים
4 כוסות מי קרח
1 כף כמון
מיץ מ-1 לימון
150 מ"ל שמנת מתוקה
2 כפות שמן זית
מלח
פלפל שחור
אופן הכנה:

פטוצ'יני ברוטב שמנת ופול ירוק (צילום: דודו אזולאי)