מסורת אוונגרד

שבוע ארמורי, הוא שבוע האומנות בניו-יורק, נסגר השבוע. האמן ליאור גריידי מסכם

כמידי שנה בתחילת מרץ מתקבצים ובאים לעיר ניו-יורק מאות אלפים ויותר של סוחרי אמנות, גלריסטים, כותבים, חוקרים, אמנים, חובבי אמנות ותרבות, סקרנים ובעלי טעם, ליריד הגדול, לשבוע ארמורי. בין ההשקות, מסיבות, שיחות אמן וארוחות בוקר בבתי אספנים, כולם באים לראות אמנות, לדבר אמנות, לצרוך אמנות. שבוע ארמורי נקרא אחר תערוכה שערורייתית משנת 1913, "התערוכה הבינלאומית של אמנות מודרנית", ביוזמת אגודת הציירים והפסלים האמריקאים, שהוצגה בבנין הנשקיה הגדול של המשמר הלאומי, בשדרת לקסינטון בין הרחובות 25 ו-26. התערוכה כללה 1250 עבודות ציור ופיסול של כ-300 אמנים אוונגרדים, אמריקאים ואירופאים, הבולטים שבהם: דושאן, ברנקוזי ,סזאן, מונה, קנדינסקי, מאטיס, ואן גוך, גוגן, פיזארו ורודין. התערוכה ציינה את המעבר מריאליזם למודרני באמנות ועוררה תגובות מעורבות, הנשיא דאז, רוזוולט, הכריז כי "זו לא אמנות". מאז התקיימו תערוכות ותצוגות רבות בבנין וירידי אמנות מתקיימים ברחבי העולם והעיר לאורך השנה.

 

ארמורי מצליח לשמור על מעמדו לאורך השנים כיריד הגדול והמסחרי ביותר לאמנות בת זמננו, הוא משתרע על פני שני רציפים על ההאדסון, האחד מתרכז באמנות בת זמננו והשני במבט היסטורי על אמנות מודרנית, וכולל 274 גלריות וארגוני אמנות מ-31 מדינות. היריד מושך אליו המונים, התורים הארוכים בכניסה והמעברים הצפופים שבין חללי התצוגה השונים לא מקלים על חווית הצפייה והעיכול. אך אף על פי כן ולמרות הכל, תמיד כדאי. השנה, לו רק כדי לחוות את גדר הניאון של איבן נבארו התוחמת 70 מטרים רבועים וריקים, "כל דור והשירה הראויה לו" של וינסנט אולינט - כתר עשוי פליז ואבנים חצי יקרות, ומגלריה סבנטין, סוזן קוליס ואביגייל ריינולדס, ריינולדס בסדרת דפים חרוצים ומקופלים וקוליס המשיכה בעבודות הפיסול המרומזות ובשימוש בחומרים יקרים כמו זהב פנינה ואבני יקרות כמסמרים, חומרי ציפוי וברגים. לפני שנתיים, קוליס היתה הבולטת בעיני ביריד וולטה, בלב העיר מול בנין האמפייר סטייט, יריד בעל נימה אוצרותית יותר שכן הגלריות המציגות בו מציגות עבודות של אמן אחד בלבד בפרויקט מיוחד ליריד.

 

 

עוררה קנאת סופרים עזה. עבודת רצפה של אפטיהיס פסתסוראקיס

 

בין אלו שלכדו את תשומת ליבי השנה היו: גלריה נטי הורן שהציגה עבודות של סינטה וורנר הגרמניה, קולאז'ים מנייר צילום מטופל בצבע וסדרת מראות קולאז'יות. כמו בעבודות פיסוליות אחרות שלה, המתייחסות לחלל תלת מימדי ומיוחדות לחלל בו הן מוצגות, חווית הצפיה והדמיון מתעתעת ומענגת.

גלריה ביקר מקוסטה ריקה מציגה עבודת מיצג וגוף של מאוריציו מירנדה, מירנדה קעקע טבלה בגבו, ובחתימה על חוזה מדוקדק מציע למכירה חלקה רבועה מעורו לאספן. חלקת העור שנרכשה תועבר לאספן בתוך מיכל אקרילי לאחר מותו. פעולה חוזית זו מעוררת שאלה על ערכו של אמן בשוק ומהות קנינה של עבודת אמנות.

בצ'לסי, בבנין לשעבר של הקרן לאמנות דיאה, נפתח זו השנה השניה "היריד העצמאי", מבחר קונספטואלי מרתק של גלריות על פני שלוש קומות וגג אחד. אנינות הגלריות הלונדוניות דוגמת גלריה הוטל וד'ה אפרואץ' הותירו רושם חזק, מינימליסטי ובוגר. גלריה רודיאו מאיסטנבול בעבודת רצפה של אפטיהיס פסתסוראקיס היווני, עור משנת 2010, העשויה שטיחי כניסה לבית, מחבל, מעוררת קשת אסוציאציות רחבה הנעה בין שטיחי תפילה לחלקות אדמה, ובין הטריטוריאלי לביתי, ובין הפוליטי לפואטי, עוררה בי קנאת סופרים עזה.

  

בשנים האחרונות עוד ועוד ירידים פותחים את שעריהים ומציגים בחירות שונות ומקבצים שונים של אמנים וסוגי אמנות, השנה נפתח לראשונה ה"יריד לדימוי הנע", אחד המוצלחים בעיני מירידי השנה, בבנין הטרמינל במערב אזור הגלריות של צ'לסי. ביריד הוצגו עבודות וידאו, פסלי ומיצבי וידאו בלבד. בחירות ההצבה והמיקום המדויקים אפשרו הכלה של העבודות וסיפקו חוויה מרעננת. בין האמנים שנבחרו להציג ביריד היתה מיכל רובנר הישראלית, עם פסל וידאו שלה שכותרתו "יוני 2004", הקרנת וידאו על מחברת בתוך ויטרינת פלדה.

בין המשתתפים הישראלים בירידים אפשר היה לראות את שי קון בוולטה, איתמר ג'ובני ועופרי כנעני בפולס, מרים כבסה בסקופ, וניר הוד בארמורי. בתחילת החודש הבא יערך בישראל, זו השנה הרביעית, יריד האמנות "צבע טרי" במתחם הגן הבוטני בדרום תל אביב, בו יציגו אמנים עצמאיים וגלריות מסחריות, זה לצד זה, וישקפו את מציאות האמנות הישראלית.