שושבינה היא למעשה העזר כנגדה של הכלה ביום הגדול של חייה. נשמע פשוט, הא? ובכן, זה לא. לרוב מדובר בכמה חברות טובות, לבושות בשמלה תואמת שהכלה בחרה עבורן ותפקידן מאוד פשוט: לשרת את הוד מעלתה ביום חגה. הווה אומר: לשמור לה על הטבעת, לדאוג לה למים, להרגיע אותה שהיא יפה ושהיא לא עושה טעות ובגדול להיענות לכל רצונותיה של הבריידזילה. ויודעת כל אשה שהייתה פעם כלה, יש לנו הרבה מאוד רצונות ביום הזה ולא כולם בקו השפיות.
ומה יש לנו במקום? חברה טובה שמצטרפת לכלה ביום עצמו לארוחת בוקר מפנקת, כמה שעות של איפור ושיער ורביצה נינוחה בסוויטת בית מלון. אצלנו, תודה לאל, אנחנו בוחרות לעצמנו את השמלה.
אנחנו או אמריקה? ישראל. אין לנו בעיה לתמוך בחברתנו הטובה, הכלה, אבל למה לעזאזל הדבר כרוך בלבישת שמלה לא מחמיאה בעליל שתואמת לעוד כמה "תאומות" אומללות?
חודשים לפני החתונה, כל אחד מבני הזוג עמל על כתיבת נדרים אישית. במסגרתם, האחד שופך את ליבו אודות אהבתו הגדולה כלפי השני ומה הוא מבטיח שיעשה למענו/ה לאורך השנים.
ומה יש לנו במקום? גורנישט. רוב הזוגות בעיקר מוצאים את עצמם בוהים עם מבט מטופש במהלך החופה ולא מוציאים מילה. ואם יש כבר כאלה שביקשו לנאום, הדבר לרוב מגיע רק מצד אדם אחד (ניחשתם נכון, האישה), כשהגבר שמולה מופתע, נבוך ולא מוצא את עצמו.
ישראל או אמריקה? אמריקה. נכון שזה קיטש איום ונורא, נדוש ולא תמיד הנדרים נתמכים במציאות. אבל היי, אם לא נגיד את כל הדברים האלה ביום הכי יפה, מרגש ואוהב בחיינו, מתי לעזאזל כן?
ומה יש לנו במקום? בקושי סלואו עם החתן. יותר ויותר זוגות מעדיפים גם לוותר על הרגע המביך הזה, שכן 400 זוגות עיניים שצופים ובוחנים כל צעד ושעל שאנחנו עושים (ועוד בזמן ריקוד) עלולים להיות מאוד מאיימים ומכשילים.
ישראל או אמריקה? ישראל. אנחנו בעד כבוד לאבא יקר, אבל יש משהו סופר שמאלצי ומאוד מיושן בכל הסיטואציה הזאת. אבא יודע שאנחנו מכבדות אותו גם מבלי להביך את עצמנו על הרחבה.
ומה יש לנו במקום? שתיים בלילה. החתן והכלה לא רואים בעיניים. נכנסים לאוטו המקרטע ונוסעים לישון בדירת חדר. היחיד שמנופף להם לשלום הוא השומר במקום ובינינו, הוא לא ממש מנופף לשלום, אלא יותר עושה להם אצבע משולשת על השעה המאוחרת.
ישראל או אמריקה? ישראל. ולו רק בגלל שאם שילמנו כל כך הרבה כסף על מנה, למה שנלך לפני שהספקנו לטעום משהו? לאן יש לנו למהר בעצם?
הרעיון הוא פשוט עד כדי גאוני: לא בא לך על צ'ק? אין בעיה, אנחנו נשמח לאופה לחם/סכו"ם מוזהב/מכונת כביסה/מסך LCD. רק תבחר.
ומה יש לנו במקום? כספת לצ'קים. בארץ, תרבות המתנות לא הצליחה לתפוס. וזה לא כי אנחנו רודפי בצע חסרי תקנה, זה פשוט שמצעים לבנים לא יכסו לנו מנה. וגם רוב הסיכוי שלא יכסו לנו מיטה. אז מוטב להשאיר את השי הצנוע בצ'ק שחור על גבי לבן.
ישראל או אמריקה? בהנחה שגם אנחנו יכולנו ליצור רשימת מתנות שתכובד על ידי אורחינו, היינו אומרים אמריקה. עד שזה לא יקרה, ישראל והצ'קים מנצחים.