הסודות של הארלם
מועדוני ג'אז, מסעדות מפנקות, פריחת הדובדבן וגן עדן לחובבי שופינג, במקום בו צמחו לואי ארמסטרונג, אלה פיטסג'רלד וג'יימס בראון. הארלם מלאה בטרנד, סטייל, אומנות ויצרתיות
שירה אורבוך
פורסם: 15.03.11, 17:06
אם הייתם אומרים לי לפני ארבע שנים שלא רק אגור בהארלם, אלא שגם אהנה מכל רגע, הייתי ודאי מתעלפת. עברתי להארלם כפתרון כלכלי בלבד, לא ממש רציתי לעבור לשכונת "הפשע והרשע" שתמיד שוכחים שהיא חלק ממנהטן, האמת היא שלא ידעתי עליה כלום. מאז עברו כמעט שלוש שנים ואני חייבת להודות חברים, אני מאוהבת. יתכן שאם הייתי גרה פה לפני עשר שנים היה סיכוי גבוה שהייתי הופכת קורבן ללינץ' עוד לפני יצאתי מהבניין, אבל הארלם עברה מתיחת פנים רצינית בעשר השנים האחרונות וזאת לא הפעם הראשונה בחייה שהארלם עוברת שינויים דרמטיים. מאז שהוקמה לפני יותר מ-300 שנה על ידי אריסטוקרטים הולנדים, הארלם עברה לא מעט שינויים ותהפוכות. מי לא עבר פה? האירים, האילטקים, הספרדים, האפרו-אמריקאים וכן, גם היהודים. בתחילת המאה ה-20 היתה הגירה מאסיבית של אפרו-אמריקאים מכל רחבי ארה"ב וכך הפכה הארלם עם השנים לליבה הפועם של החיים והתרבות האפרו-אמריקאית. כאן לקח הג'אז את צעדיו המשמעותיים ביותר, כאן גדלו וצמחו מוזיקאים ענקיים כמו לואי ארמסטרונג, אלה פיטסג'רלד ודיוק אלינגטון ששינו את פני המוזיקה לעד. כאן הפשע בכל גוונוי תסס עד לרמה שאפילו השוטרים לא רצו להיכנס לפה.
מי לא עבר פה? האירים, האילטקים, הספרדים, האפרו-אמריקאים וכן, גם היהודים. רחוב 125 (צילום: AP)
מאז תחילת שנות האלפיים היו שני גורמים שהחלו לשנות שוב את פני הארלם. הגורם הראשון היה ראש העיר לשעבר, רודי ג'וליאני, אשר פתח במאבק אכיפת חוק מוגבר במטרה לעקור את הפשע מהארלם בפרט וממנהטן בכלל. הגורם השני והמשמעותי יותר בעיניי הוא שמנהטן פשוט נהייתה ל"עשירים בלבד". כל צעיר מלא אמביציה שהשתוקק לחיות את מילות השיר "ניו יורק ניו יורק" של פרנק סינטרה לא יכל למצוא שום דירה להשכרה במנהטן במחיר שפוי, חוץ מבהארלם. וכך התחילה לה הגירה של צעירים מוכשרים מלאי מוטביציה שמוכנים לעשות הכל בשביל לקחת ביס מהתפוח הגדול. מאז עברו עשר שנים והצעירים האלה הביאו איתם טרנד, סטייל, אומנות, יצרתיות וצבעו את השכונה בטבע טרי. יחד עם זאת השכונה לא איבדה את ערכיה הישנים, הג'אז, בכל מובן המילה, עדיין כאן. אני יכולה להגיד בלב שלם שהארלם היא אחת השכונות היחידות במנהטן שעדיין לא הגיעה לשיא שלה, היא קסם בהתהוות, היא לא תוצר מוגמר. פשוט מרגש לקחת חלק ולצפות בהתפתחות של העובר הזה בין ה-300. בקיצור, שווה 15 דקות נסיעה בסאבווי.
למטייל
Central Park North- 110th street
אחד הסודות הקסומים ביותר של הארלם הוא הצד הצפוני של סנטרל פארק. הקצה הצפוני הלא מתוייר הזה חובק עולם ומלואו. המסלול: יש לקחת את הסאבווי (רכבות B/C) לתחנת רחוב 110 וללכת אל תוך הפארק מהפינה של סנטרל פארק ווסט מזרחה עד שנגלה אגם בו משייטים ברבורים ואווזים. בדרך תעברו מספר גני משחקים לילדים ושם תזכו לראות את המחזה המדהים באמת: ילדים מכל הצבעים והמינים משחקים יחדיו. על הכניסה לצד הזה של הפארק יש שלט בלתי נראה שעליו כתוב בגאון "כאן גרים בכיף ניו יורקרים" ופה לא יעצרו אתכם רוכבי כרכרות אופניים או מוכרי תמונות של ג'ון לנון על רקע ניו יורק. אחרי חמש דקות הליכה תגיעו ל"Harlem Meer", כמובן הפירוש של מיר בהולנדית הוא "אגם". על פינת האגם השמאלית נחה לה טירה עתיקה ששווה מבט, ומדרום לאגם, על הגבעה, נמצאת The Lasker Rink and Pool. בקיץ זוהי בריכה שכונתית פתוחה לציבור ובחורף זהו משטח החלקה על הקרח. אם אתם לא מזהים את הלסקר פשוט עיצמו ענייים והקשיבו לקול צחוק ילדים אשר יוביל אתכם אליו.
הכנסייה הגבוהה ביותר בארה"ב ובהחלט אחת המדהימות. כנסיית ריברסייד (באדיבות ויקיפדיה)
The Cherry Walk - Riverside Park
שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא, ואיתו פריחת הדובדבן. בחודשים אפריל ומאי פורח לו הדובדבן ברחבי ניו יורק, אך על שביל הדובדבנים על גדות נהר ההדסון לא רבים יודעים. המסלול: יש לקחת את הסאבווי (רכבת מספר 1) לתחנת רחוב 110, לצעוד מערבה עד לרחוב ריברסייד שנושק לכביש מהיר שנושק לנהר ההאדסון. המסלול מתחיל ברחוב 100 ומשתחל כנחש אביבי לכל אורך הנהר עד רחוב 125, שוב לא תדחסו כאן בין המוני תיירים יפנים רעבים לתמונות. כאן ישוטטו אך ורק מקומיים בכל מיני צבעים שנהנים משלוות הפארק המקושט. ברחוב 122, אם תסתכלו ימינה (חזרה לכיוון רחוב ריברסייד) תזכו לראות את כנסיית ריברסייד(Riverside Church) , הכנסייה הגבוהה ביותר בארה"ב ובהחלט אחת המדהימות ביותר. הכי כדאי להגיע לכנסיה באמצע השבוע במשך היום. הכנסיה ריקה בזמנים אלו ואם תשבו ותעצמו עיניים תוכלו לשמוע את שריקת הנהר הנושק לה ממערב.
www.nycgovparks.org/parks/riversidepark/highlights/9748
תרבות
The Apollo Theatre
על רחוב 125 נמצא תיאטרון בן כמעט מאה שנים, אשר גידל ותיפח מוזיקאים ענקיים כמו: מייקל ג'קסון, ג'יימס בראון, סטיבי וונדר, מריה קארי, לורן היל, אריתה פרנקלין ורבים אחרים. כבר כמעט 75 שנה שהתיטארון מציג מידי יום רביעי "ערב כשרונות צעירים". התיאטרון נתן ונותן עד היום במה פתוחה לכשרונות הגדולים ביותר בקהילה האפרו- אמריקאית. הקהל מגיב בקול רם, באהדה או בוז, לאורך כל הביצועים, לפי יכולותיו של האמן, זוהי ממש חוויה משותפת לכל הנמצאים בתאטרון המפואר הזה. כדאי לבוא ביום רביעי ב-19:30 ולזכות להיות חלק מהחוויה הבלתי נשכחת הזו. מי יודע אולי תזכו לראות את לורן היל הבאה בהופעת בכורה.
235 ווסט 125
לורן היל (בגיל 13), ב"ערב כשרונות צעירים" באפולו, 1987:
משהו לאכול
Levain Bakery
מאפייה זו נפתחה בתחילת החודש ומספקת, בלי שום ספק, את עוגיות השוקולד צ'יפס הכי טעימות שאכלתי אי פעם. בהחלט סכנה לבריאות. אלו מבינכם שמסיבה שנשגבת מבינתי לא אוהבים עוגיות שוקולד צ'יפס, יוכלו להינות ממגוון רב של מאפים עבודת יד שנאפים פה יום יום טרי טרי. אם בא לכם קפה ומאפה לדרך זה בהחלט המקום.
2167 פרדריק דאגלס בולוורד על פינת רחוב 116
Amy Ruth’s
בוא נאמר שאיימי רות' יודעת לפנק. האפרו-אמריקאים יודעים על מה הם מדברים כשהם קוראים לאוכל שלהם "סאול פוד" (אוכל נשמה). האוכל כאן יגרום לעורקים שלכם להיסתם, אבל עם חיוך גדול על הפנים. ברגע שאתם מתיישבים לשולחן יוגש לחם תירס לוהט, מתקתק בדיוק במידה. מנת הדגל היא עוף מטוגן על וופל. עכשיו חכו רגע, לא אומרים איכס על אוכל, בייחוד לא אם זה אחד הדברים היותר טעימים בעולם הזה. גם אני נרתעתי בתחילה מהרעיון, אבל חברים, יש פה מתכון מנצח. אם בכל זאת אתם מוותרים על מנת הדגל לאיימי יש מבחר ענק של אוכל ביתי עשוי באהבה. אזהרה: בימי ראשון בבוקר יש תור של שעה לפחות.
113 ווסט 116 פינת רחוב לנקס
שופינג
הגיע הזמן לחלוק את הסוד הכמוס ביותר של הארלם. הרחוב הכי טוב לעשות בו שופינג מרוכז במנהטן הוא 125. המסלול: יש לקחת את הסאבווי (רכבות 2/3) לרחוב 125 משם יש ללכת מערבה עד רחוב ברודווי. בדרך תפגשו את H&M, Marshall’s, Aerosoles, MAC(Makeup), Foot Locker, Strawberry, Express, American Apparel, Modells, Old Navy, Nine West Outlet .
יש עוד הרבה, אבל חשבתי שאם אני אמשיך לזרוק שמות לאוויר תחשבו שאני משקרת. זוהי אמת לאמיתה, ברחוב אחד מרוכזות כל החניות האהובות על כולנו עם מבחר גדול יותר, מבצעים גדולים ויותר וללא תיירים. בקיצור כמו שגן עדן אמור להיראות. מלבד החנויות, הרחוב שוקק חיים בכל שעות היום. על המדרכה לכל אורך הרחוב ישנם דוכנים של מקומיים מלאי כל טוב מכל עולם, משמנים וקטורת מכל הסוגים עד פאי בכל טעמים. ביתיות וגלובליזציה מרקדים יחדיו על רחוב 125, פשוט מדהים.
כוסית לעת ערב
Bier International
זה בדיוק מה שזה נשמע. פאב עם בירות נבחרות מכל העולם. המקום הוא קיבוץ גלויות אחד גדול, גם של בירות וגם של אנשים. הנוף האנושי כל כך מגוון עד שאתה לא ממש בטוח איפה אתה נמצא בעולם ברגע שאתה נכנס לפאב. שפות שנות, צבעים שונים ובירות מכל רחבי תבל. מה שגרם לי להרגיש שייכת היתה הכתובת על הקיר השמאלי, על הקיר רשומה המילה בירה בכל מיני שפות, לשמחתי גם בעברית. רגע השיא היה כשהבחורה לידי על הבר פנתה אליי בעברית צחה במבטא אמריקאי כבד ושאלה אותי ואת חברתי: "מאיפה אתם בארץ? ירושלים, נתניה או תל אביב?" כמובן שמבחינתה אין ערים נוספות בישראל, ועל זה נאמר לא שותים כשנוהגים, מזל שיש סאבווי. המקום מציע גם אוכל מצויין שכמובן הולך מצויין עם בירה, לא הייתי מוותרת על ההמבורגר.
2099 פרדריק דאגלס בולוורד על פינת רחוב 113
כאן גדלו וצמחו מוסיקאים ענקיים. ארמסטרונג (באדיבות ויקיפדיה)
Lenox Lounge
אני לא אשכח בחיים את הפעם הראשונה שנכנסתי ללנקס לאונג'. לדרוך במקום בו כוכבים כמו בילי הולידי ומיילס דייוויס אהבו להופיע ולשתות את הבירה של סוף היום, היה בשבילי, כג'אזיסטית מושבעת, כמו סיור ראשון של ילדה בלונה פארק. מחיר הכניסה יכול לעיתים להגיע עד ל-35$ אבל הוא כולל בתוכו מופעי ג'אז של ההרכבים הכי חמים בעיר. האוכל אוכל נשמה, הקוקטיילים חזקים והמוזיקה מעולה. ימי ראשון הם ערב במה פתוחה. אני מזמינה את האמיצים מבינכם לעלות על הבמה האגדית הזאת ולשיר את בודי אנד סול.
288 לנקס אבניו על פינת רחוב 125