"12 ימים לפני ההשתלה החולה שקיבל את התרומה נבדק ונמצא שלילי לנגיף ה-HIV (כלומר הוא אינו נושא את הנגיף)", תיאר המרכז לבקרת מחלות את המקרה, בו חולה כליות שטופל בדיאליזה עבר השתלת כליה מתורם חי בבית חולים בניו יורק שכונה "בית חולים A". "לחולה גם לא היה עבר של מחלות מין, קיום יחסי מין עם משתמשי סמים או קבוצת סיכון אחרת, והוא גם לא השתמש בסמים".
אך שנה לאחר ההשתלה חלה המושתל פעמים רבות, במהלכן סבל מארועים חוזרים של עליות חום ואי ספיקת כליות. ביום ה- 375 לאחר ההשתלה הוא אושפז בשל פטרת בחלל הפה ובוושט. בדיקות הראו כי הוא נושא את נגיף האיידס.
תורם הכליה דיווח כי בעבר לקה במחלת העגבת (סיפיליס) וכי נהג לקיים יחסי מין עם גברים. אולם 79 ימים לפני ההשתלה הראו הבדיקות כי הוא אינו נושא נגיפים מסוג HIV, הפטיטיס B ו- C. שנה לאחר ההשתלה הוא נבדק שוב, והפעם נמצא כי הוא נושא את נגיף ה-HIV.
בעקבות הגילוי החליטו הרופאים לערוך בדיקות חוזרות של דגימות הדם שנלקחו מהתורם. מהבדיקות החוזרות עלה כי 57 ימים לפני ההשתלה היה נקי גופו של התורם מנגיף ה-HIV, אך 11 ימים לפני הנשתלה הוא כבר היה נשא של הנגיף.
הבדיקות החוזרות אישרו גם כי החולה המושתל היה נקי מהנגיף 11
ימים לפני ההשתלה, אך 12 ימים אחריה כבר היה נשא של HIV.
בעקבות האירוע הוצאו הנחיות חדשות לכל מרכזי ההשתלות לבדוק נוכחות של HIV שבועיים לפני ההשתלה באמצעות שתי שיטות בדיקה.
השתלה מן החי מתבצעת לכליה או לאונת כבד. ההשתלה מועברת או על ידי קרוב משפחה מדרגה ראשונה או על ידי תורם אחר. אלה חייבים להיות בריאים ולהתאים מבחינת תיאום הרקמות וסוג הדם. היתרון של השתלה כזו היא בכך שניתן להיערך לה מוקדם, לבצע את הבדיקות הנדרשות ולתכנן היטב את הניתוח ואת הטיפול שאחריו.